שיט!!! איזה זין!!! שומו שמיים, אני אידיוט! מה אני דפוק?! מה
הבעיה שלי?!? מה אני לא יכול אפילו לעשות דבר קטן כזה כמו
שצריך?! למה? למהאאאא?!?! לא ניסיתי להיוולד כזה!!! בני
זונות!!! חושבים שאני איזו בדיחה חולנית!!!

על מה מענישים אותי?

סך הכל ניסיתי לעשות משהו קטן, קטנטן, פיצפון.... אבל לא! הם
חייבים לבוא אם השטויות שלהם, נכון?! להציק בכוונה, ולדפוק
איפה שרק אפשר הא?! בני זונות, דופקים, בורחים וצוחקים! ואיפה
הם עכשיו?!? נו, מה?! איפה?!?!?! למה? הא?! למה אני לא רואה
אתכם צוחקים! בואו, נו, אני יעשה ממכם קציצות! אז מה חושבים
שבאמצעות בדיחות קרש על יצורים חסרי אונים אתם תמלאו את החיים
הריקניים שלכם?! חושבים שככה תיראו פחות גרועים?

טעיתם!!!

כן, מה אתם חושבים שזה מצחיק?! איך הייתם מרגישים אם היו
דופקים אתכם איפה שכואב? בטח הייתם מוודאים שכולם ידעו שפגעו
בכם וגם נוקמים... ואיך תנקמו? לא תעשו מה שצריך, נכון? שום
דבר לא כמו שצריך. למה? אני יודע למה... יש לזה מילה... תנחשו
איזה? לא תצליחו, למה? מאותה סיבה.... הרי כבר הזכרתי שאתם
ריקניים, ציינתי גם שאתם לא יותר טובים ממני, או שלא? טוב זה
לא כל כך משנה נכון? הרי תמיד יש זמן מתאים לאמר את מה שחייב
להיאמר ועכשיו זה ממש נראה מושלם ובנימה הזו רק אוסיף שאתם
בעצם הרבה יותר גרועים ממני. "למה?" אתם בטח שואלים? ובכן אם
אתאמץ בחישובים מסובכים, ודאי אגיע למסקנה שאין די נייר או
זכרון בכל מחשב קיים לגולל את כל מגרעותיכם ונזכר גם שממילא
אין ממש טעם לנסות ולהסביר, כי כמו שאמרתי, יצורים שמונים כל
כך הרבה מורדות, ודאי לא יבינו. וגם אם יבינו הרי אין זה אומר
שדווקא יתחשבו. בטח יגיבו בצורה אופיינית וישלחו בי איזו מכת
ברק קטנה שכזאת. לא מהסוג שיגרום לי להתקפל על הריצפה, אפוי
למשעי וזקור שיערות, סתם אחת מהקטנות האלו, אלו שיורידו לי את
השפיץ של האצבע הקטנה.
לפחות אם הייתם מחשמלים אותי עד פחם, הו אז יכולתי לאמר בטון
מתנצל שאכן הייתה פה בדיחה, אחרי הכל, כשאתה מסתכל מרחוק זה
נראה מבדח שיצור חסר חשיבות מתקפל ורוטט כמכשיר זימה...
ובכן, לא כזה המקרה, כמעט ההיפך, שכן בסופו של דבר היה נחרך לי
השפיץ של האצבע, והדבר לא היה מעלה אפילו גיחוך, לא בעיניי
לפחות, בעיני שכמותכם ודאי היה מעלה פרץ צחוק אדיר, אולם אחרי
יומיים בהם הייתי שוהה בבית החולים הייתם משתוללים משיעמום
ומוציאים אותי משם, מה כבר יכול להיות מעניין בבית החולים? לא
דבר אחד בשבלכם, אני מניח. כי הרי  שמה ידבקו בי רק מחלות...
והן משעממות לא? הרי סתם אשכב ואתיסר במשך זמן מה ולבסוף אנשוף
נשיפה חלושה ועם הבל פי זה, אפסיק אז לנשום...
אם אינני טועה אני סבור אני שהזכרתי שזה היה כמעט ההיפך
מהתפחמות אלקטרונית. בטח שכחתם, או שאולי לא תשכילו להבין
שההיפך הוא אם לא היה קורה דבר... זה בעצם מה שקרה... למה?!
מממ... אני חייב להפסיק לשאול את עצמי למה... בכל זאת, רק כדי
לוודא שיצורים שכמותכם, שהם אתם, לא פספסו את הנקודה, אני פשוט
חייב להוסיף עוד משהו אחד לפחות. מה כבר יש להוסיף? הרבה...
אני יכול פשוט ללקט לי אפשרות, אפשרות, מכל גוון או סוג
ולהוסיף אותה לסל האפשרויות המובחרות. אבחר אחת לדוגמא: עצם
העובדה שאני יושב פה ומעלה בפניכם את כל העובדות האלו ודאי
גורמת לכם לפחות לגחך, אם לא לפרוץ בנחרה רועשת ולא רצונית של
צחוק. אחרי הכל זה די מצחיק לראות יצור קטן ועייף מספר אודות
יצורים שפלים, כאילו היה זה מידע בלעדיו לא היתה זורחת השמש
למחרת על עולמם הקטן של היצורים המיודעים...
אם תשאלו אותי... בעצם לא תשאלו, אז אומר בעצמי - זה לא מצחיק.
אחרי הכל אני אולי כאן אבל אתם שם ובכל זאת אתם מוצאים את
עיסוקיכם דווקא בי...
אם הייתי מנסה לגרום לכם להתוודות, ודאי היה גוזל זה ממני זמן
רב עד כדי שהיה מספיק לקיים שושלת שלמה שלבסוף הייתה משתלטת על
העולם מצאצאי כאשר במקביל כולם עוסקים במלאכת השיכנוע הנ"ל ורק
אז אולי הייתם כבר מוותרים ומתוודים שבאמת אני צודק, שזה לא
מצחיק... אבל בשבלכם זה מצחיק... מה מצחיק? מי יודע? לא אתם,
לא שלא תוכל לדעת אם תרצו, זה פשוט לא מעניין אתכם... יושבים,
צוחקים. "במקום לעשות משהו, הוא מתלונן..." זה מה שאתם חושבים
הא? עכשיו בכנות, נו, אם אפשר לבקש ממכם כזה דבר, אתם לא
חושבים שיש משהו בכל זה? אני חושב... גם אתם חושבים בטח... לא
תגידו כלום... גם לא תעשו כלום. לא בגלל שאתם לא יכולים חס
וחלילה, אתם יכולים הכל... אבל זה פשוט שלא נשאר מה... תמיד
לתקוע איפה שרק אפשר ובסוף להתפלא שאין כבר איפה... אופייני...
אז נדפקתם... דפקתם אותי מכל הפינות עד שנהפכתי עגול... כלום
לא נשאר הא? מה תקחו עכשיו?
אפשר לאמר שאני קצת מרחם, לא מסוג הרחמים האלו של האדם הטוב
שליבו אל הרעים... לא, פשוט שבטח עכשיו כשלא נותר זכר לאיזורי
הדפיקה מיועדים שפעם היו כה נפוצים, עכשיו, תיוותרו משועממים
לפחות כמה ימים עד שתופיע, כמו קשת מבין העננים, הזדמנות
להכניס איפה שכואב, כי כבר לא נותר דבר. מה נותר? להוסיף
ולהסתכל, לא, הרי כבר הובהר לכם שכלל לא הייתם ראויים לכל זה,
אז מה תיקחו שכלום לא נשאר? נו מה? את זמני היקר בזבזתם, אל
דיו רב ונירות כבר הובלתם אותי בדרכים פתלתלות ולבסוף גרמתם לי
להבין שכל זה היה לחינם. אז מה נשאר? מה, תיקחו גם את
הרעיונות?!


כנראה שכן...