(מכתב אמיתי!)
יום שני 27 דצמבר 1999

לכבוד:
אור גרין
יפעה בורנשטיין
עידו הרטגזון
קרן ברט

העתק: www.stage.co.il


שלום.
זו גם דרך לפתוח מכתב, על אף שהוא לא שגרתי במיוחד.
חלקכם ודאי תמה לפשר הדבר, אך הכל יובהר בהמשך, אין פה כוונה
נסתרת או שום מניע אחר.
אני יודע, עם רבים מכם לא דיברתי זמן רב, עם חלקכם יתכן שלא
אדבר לעולם ובכל זאת לכולכם מכנה משותף. ואם אני יושב עכשיו ב
02:00 לפנות בוקר, 4 ימים לפני ה-"סוף" הגדול. זה בטח אומר שזה
חשוב לי. וזה חשוב.

כל כמה דקות מזכירים ברדיו שהאלף הזה הולך להיגמר, כל שלט
חוצות שני מציין ש"עוד כמה שעות אנחנו כבר באלף הבא". כאילו
שזה לא מספיק מלחיץ, היו פה אנשים שתפיסת העולם שלהם נאחזה ב-
"אחר כך", אתם יודעים "אחר כך אשתנה", "אחר כך זה יקרה"...
"אחר כך".
אז ה- "אחר כך" הזה הולך לבוא.

אני יודע, זה קצת מבולגן ועוד מעט אכניס קצת סדר בגיבובי
המילים. פשוט שבעידן זה של פילוסופיה בגרוש, אוכל ב 5 שניות
ומערכות יחסים בחצי שעה, אמת אחת זעקה לה וביקשה לומר את שלה.

לפני שה-"אחר כך" הזה יגיע רציתי לומר לכם, שכשחיפשתי והבטתי
לאחור, מחפש אחר עצמי בין רסיסי התמונות המטושטשות, המפוזרות
לאורך חיי הקצרים. לא דמותי היא זו אשר נשתקפה למול בבואתי כי
אם פרצופיכם המחויכים.
אנשים יקרים לי, באשר אתם, כל אהבתי, בצורה הטהורה ביותר שאוכל
אי פעם להתוות מופנית אליכם, בכל מקום שבו תהיו, בכל אורח חיים
שאותו תבחרו, בכל בוז שתבחרו לתת לי, בכל אהבה שתרצו להעניק
לי, בכל כעס שתפנו כלפי, בכל סליחה שתסכימו למחול לי, בכל דרך
שתבחרו, בכל צורה שתרגישו, לא ישנו מעשיכם או מחשבותיכם. אהבתי
מופנית אליכם. אתם הם אלו המרכיבים את אישיותי, את חיי, את
מעשיי ואת עוונותי.

יודע אני עתה כי אני אינני קיים, כל יישותי הינה אוסף זכרונותי
אתכם, כל מעשי נעשו לרצות אתכם, כל משאלות ליבי היו עבורכם,
חייתי את חיי בשבילכם.
ועתה לא עוד!
תקווה אני כי אוכל כעת להתחיל לחיות את חיי שלי.
להעניק אהבתי בין אחרים.
אך לעולם אזכור אתכם, לעולם אוהב אתכם, לעולם.

אופיר