"אני חייב וידוי".
"מה?"
"וידוי."
"מה אני נראית לך כומר?"
"זה לא צחוק רוני. אני חייב לספר לך משהו."
הארשת המגוחכת שעטפה את פניי התפוגגה ואת מקומה תפסה ארשת פנים
רצינית. דור בחיים לא היה רציני כל כך.
"אני מקשיבה." בלעתי את רוקי. והבטתי אליו.
"אני הומו."
"מה?"
"הומו."
"ועכשיו ברצינות?"
"אני הומו רוני."
"מה הומו?"
"אוכל בתחת רוני, נושך כריות, מוצץ מלפפונים. הומו."
"איך?"
"מה זאת אומרת איך?"
"לא יודעת. אני קצת המומה."
"רוצה כמה דקות לעכל?"
"לא יודעת. אני לא בטוחה מה אני רוצה."
"תראי... זה כבר מתבשל אצלי המון זמן, אני מסרב להיתקע
בארון."
"איזה ארון? על מה אתה מדבר?"
"רוני, תנשמי עמוק."
"אני לא מאמינה."
"גם אני לא."
"למה אתה לא מאמין בדיוק?"
"לתגובה הלא צפויה הזאת ממך."
"אסור לי להתקשות לעכל את העובדה שאתה...הו...מו...?"
"הומו. תתחילי להתרגל רוני. מהיום אני לא אותו דור אה?"
"דור תפסיק לקשקש ת'ביצים. מצטערת בחירה לא נכונה של מילים...
אתה אותו דור פשוט קצת יותר פתוח."
"פתוח?"
"נו, אתה יודע..."
"לא, תסבירי".
"בוא נקרא לזה רחב אופקים."
"מקובל עליי. תקראי לזה איך שאת רוצה בתנאי שתראי אותי אותו
דבר."
"אני מבטיחה. אני חושבת שקצת ידעתי."
"ידעת?"
"קשה להתעלם מהעובדה שהסטטוסטרון לא פועל חזק אצלך, מהעובדה
שהגבות שלך יותר מסודרות משלי ושאתה מקפיד על המראה יותר מכל
בחורה שאני מכירה, שאתה מדבר המון עם הידיים, שאתה לא מדבר על
בחורות, שאתה מוצץ מלפפונים, שאתה..."
"הומו?..."
"בדיוק. עכשיו הכל מסתדר לי".
"ברצינות?"
"כן."
"אחותי מה התאריך היום?"
"לא יודעת למה...?"
"פתחי יומן ותסתכלי".
"א...אח...אחד באפריל. למה?"
"אבא שלך מוצץ מלפפונים יא מסתתרת בשיחים!" |