אני מקבלת כל הזמן מכות בראש.
אתמול זה היה מהמסגרת של הדלת באוטו שנכנסתי אליו תוך שאני
מתפקעת מצחוק על פחי האשפה שהעברתי מצידו האחד של הרחוב לצידו
הנכון.
בלילה זה היה כי ירון פתח את החלון ולא שם לב לקוביית הפלסטיק
(הדחוס!) שעמדה לה שלווה על אדן החלון והיא צ'אח נפלה לי
מאחורי אוזן שמאל בדיוק כשכאב הראש המיגרני נרגע כבר.
זה מדהים איך שהדברים באים לי ככה לראש בזאפטה אחרי שהתעלמתי
מהם במחשבות.
זה אמנם לא כמו העורב / ציפור גדולה שנחתה לי אז על הראש, אמנם
רק לרגע אך הצליחה לזעזע אותי ארוכות.
גם אז הייתי בהיי, קצת לא רגועה מהקורות אותי - אהבה לבחור.
היום זה יותר מאהבה למה לקורה לי. בלימודים, אפילו בעבודה
המחורבנת וגם בחיים בכלל.
טוב לי.
באמת טוב לי, כיף לי ונחמד לי.

אני לא אוהבת אותו.
אני כן אוהבת אותו אבל לא נמשכת אליו, ב-כ-ל-ל.
אני רוצה לישון, איתו וכשהוא מגיע אני רוצה שילך.
לא יודעת מה אני רוצה...
ממנו.