[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שוב אני בבית מחפש תעסוקה
אבא בסלון ואמא עסוקה
כל האחרים כבר בעולם החופשי
התרחקו אל השקט אל מרחב אישי
אבל אני עדיין כאן
כבול, מבזבז את הזמן

לא יכול יותר להתקרב אליהם
לשמוח או להשתחרר מול פניהם
אני מרגיש פה כל כך בודד
כאילו אני כאן רק בתור עובד
כל הזמן נענה לבקשותיהם
כבר אין כוח להילחם
ואני עדיין כאן
רוצה לברוח אך לא יודע לאן

כבר נמאס לחפש מה לעשות
רק חושב, רוצה לשבור את הקירות
אולי כשהם ייפלו אני אעלם
בינתיים עדיין כאן, בכלל לא אני, משתעמם

מקווה כבר לברוח
אבל מדחיק בכוח
מנסה להתרחק אבל עדיין כאן
מחכה לגאולה, מבזבז את הזמן

אוהב אותם, את כולם
אבל זהו לא מקומי בעולם
אני כאן רק בגלל החובה
תוהה למה מחפש תשובה
לא מבין איך זה קרה
פעם הייתי מאושר לבוא בחזרה
לא מבין כלום אבל עדיין כאן
מוציא מהלב כאב לא מובן

לא מבין למה "הייתה" קירבה
איך יש הרגשה כזאת סביב האהבה
נמצא בתוך בור
מסתכל למעלה, מחפש את האור
נזכר בעבר איך הכל היה מושלם
איך הכל היה נפלא והתחברתי לכולם
כשדיברנו על הכל והרגשתי חופשי
אבל כל כך עצוב שזה רק זיכרון בתוך ראשי
מחכה ליום שהקירבה תתחבר שוב לאהבה
אבל עדיין כאן מצפה לברוח, להגיע לצבא

מטייל בין חברים, טועם מן החופש
אבל זה לא המציאות, זה רק נופש
נופש שיעבור כי בסוף אני אחזור לכאן
זוהי רק שאלה של זמן

בבית אני לא עצמי
אני כל כך שונה, שקט ורציני
לפעמים מתחבא שלא יתקרבו
הם לא יבינו אותי גם אם ירצו
דואגים ואוהבים אבל לא מפסיקים להתערב
וזה כל כך חודרני הניסיון להתקרב
יש בי הרצון ואני ממש מנסה
אבל זה לא יעבוד בלי קשר למה אעשה
ואני עדיין כאן
מתפרק ובוכה בלי נמען

לא מסוגל בלי אנשים ובלי קירבה
מנסה לתקשר, להיוועץ במשפחה
אבל לא מצליח ומתחרט על שניסיתי
לא מכירים אותי, רק מה הייתי
שונא להיות לבד, אני מרגיש כל כך בודד
עדיין כאן מנסה להתעודד

מגלה דברים לא מודעים
שופך את הלב על כמה עמודים
העט הכחול פתאום נראה לי אדום
אני שופך את דמי, מקלל את היום
מחכה שתיגמר התקופה החשוכה
מחכה ששוב אתחבר למשפחה
אני יודע שהכל יסתדר ושזהו דבר זמני
אבל אני עדיין כאן, מחכה להיות עצמי

מה זה עניינם מה עשיתי?
אם נהניתי, ואצל מי הייתי.
כל כך מעיקים, דוחפים את האף
ואני כמו על צוק, נאחז בענף
ענף של ציפייה ותקווה
חזק ועשיר ומלא אהבה
אבל הם עדיין מנקרים ולא מבינים
שאני והם כבר לא מתחברים
מקווה לטוב, מקווה שהם צודקים
רוצה לחזור לדבר עם ההורים
מאושר שיש לי אנשים שאני אוהב
חברים טובים שממלאים לי את הלב
אבל עצוב שכל מישהו שנכנס לי ללב
מתחבר אליי יותר ממי שאני הכי אוהב







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גראס?

גראס!


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/12/03 11:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יחשיך קומזיץ

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה