ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים - הקדמה.

היה היה לפני הרבה הרבה שנים ביער טרופי מרוחק, חזביש קרקע
גדול. היו כאלה שאמרו שחזביש קרקע גדול זה היה חזביש  הקרקע
הגדול הגדול ביותר מסוגו, אך היו גם כאלה שאמרו שאין להגזים
בעניין ושהוא נמצא בין רשימת 10 חזבישי  הקרקע הגדולים הגדולים
ביותר.
יום אחד,החליט הנער הצעיר בכפר הקטן "טיצ'יקונגה", שהוא רוצה
לבדוק האם חזביש הקרקע הגדול, אשר חי ביער הקרוב, הוא הגדול
ביותר בעולם.
"ירקינטונואל", נער צעיר צנום וכחול עיניים, תכנן לקום בבוקר
יום שלישי כדי להתחיל בהכנות למסעו הקרב. ירקינטונואל הלך
לישון מוקדם, וכאשר התעורר היה חושך בחוץ, ולכן היה מרוצה
שהצליח להשכים קום, אך דבר מוזר קרה, כל אנשי הכפר היו ערים
מסיבה בלתי ברורה. ירקינטונואל הצעיר חש מייד אל זקן הכפר ושאל
אותו "מדוע ערים כל אנשי הכפר כאשר עוד חשוך בחוץ" והזקן
המלומד ענה לירקינטונואל תשובה אשר אכזבהו קשות, "כבר 7 בערב
מה ציפית?!".
ירקינטונואל התאכזב שלא הצליח לקום מוקדם ולכן החליט שלא יישן
עד סוף התארגנותו למסע.
בבוקר למחרת לאחר שלא ישן ואפילו לא מצמץ, החל הנער הצעיר
לקטוף ענפים רכים ולעשות עליהם סימונים באורך שווה כדי שיוכל
למדוד את גודלם של חזבישי הקרקע הגדולים וכך לבסוף ידע מי
הגדול מכולם. ירקינטונואל ליקט פירות ושורשים למאכל, וצד כמה
ארנבות וחוגלות שישמשו כצידה לדרך.
בסוף השבוע שלמחרת כשכבר היה לירקינטונואל הצעיר כל מה שהיה
צריך הוא הרשה לעצמו לישון.
אך ירקינטונואל היה נער חכם,וכדי שהוא יצליח להתעורר בבוקר הוא
ישן בתוך לול התרנגולים. השכם בבוקר החלו לקרקר התרנגולים
וירקינטונואל  הצליח להתעורר. הוא קם ממיטתו בשמחה ובציפייה
למסע אשר יתחיל ביום המבצבץ ובא.
לאחר פרידה ממשפחתו ומחבריו הטובים, יצא ירקינטונואל לדרכו
במצוד אחרי חזביש הקרקע המקומי!!!

ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים - המקומי הנודע מתפתה
לגבינת "עמק"!
חלק א' - נזלת מהאלים.

היה זה בוקר בהיר וצונן ביער הטרופי המרוחק, וירקינטונואל כבר
היה ביומו השלישי של מסעו בדרכו אל חזביש הקרקע הגדול המקומי
אשר היה ידוע בגודלו ואימתו, אשר רק בשל שמועות ואמונות אלו
יצא ירקינטונואל למסע מלכתחילה...
בעודו הולך ביער שמע וראה חיות בר נפלאות אשר היו מופתעות
ממראה אדם מתהלך לו לבדו ביער הגדול והמאיים.
ירקינטונואל אשר הלך לבדו, תוך כדי סערת רגשות בשל ההרפתקה,
החל להרגיש בצורך בחברה אשר תעסיק אותו ותאפשר לו להוציא את
תחושותיו והרגשותיו מפיו, ולכן החליט ירקינטונואל שהוא ייקח
עמו את החיה הבאה שתתיידד עימו.
ירקינטונואל כבר ביומו הרביעי בדרך למערתו הגדולה של חזביש
הקרקע הגדול המקומי, אך עדיין לא מצא חבר לחלוק איתו את
התרגשותו הרבה את פחדיו ואת תהיותיו הרבות, תוך כדי הרהורים
עמוקים על שיטת פעולתו כאשר יגיע אל המערה, הגיח ממולו דוב
גדול אשר חיפש אחר מזון. ירקינטונואל לא יכל לוותר על מזונו אך
מצד שני היה חסר כל הגנה ולא היה לו שום סיכוי נגד הדוב
המאיים.
לפתע מבין רגבי האדמה בצבץ שפן קטן שהיה מצונן... השפן התעטש
על הדוב ובשל הצטננותו הרטיב את כל הדוב וגרם לו לרוץ אל מערתו
כדי להתחמם.
מייד ירקינטונואל הרגיש יראה כבדה לאלים וראה זאת כסימן מובהק
לתמיכתם בו ואימץ אל ידיו את השפן הקטן והמצונן כקמע מזל אשר
יעזור לו ויעודד אותו במסעו.
ירקינטונואל הלך עם הארנב למקום מבטחים ליד נחל קרוב בקרחת
היער והחל לטפל בשפן החולה כאות תודה לעזרתו הרבה ולעובדה
שהציל את חייו.
ירקינטונואל והשפן העבירו את הלילה ליד הנחל השקט בציפייה
להמשך המסע ביום הבא.

עם אור ראשון התעורר ירקינטונואל וגילה שהשפן הקטן כבר הספיק
להבריא והחל ללקט גזרים טריים מן היער.
הוא לקח את ציודו וקשר על גבו, ארז את הגזרים הטריים שהביא
השפן והחל ללכת לכיוון מערתו של חזביש הקרקע הגדול המקומי, אשר
הייתה במרחק של כארבע שעות הליכה בודדות מהנחל.

ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים - המקומי הנודע מתפתה
לגבינת "עמק"!
חלק ב' - הפיתוי הציפייה והטעות המרה.

כעבור כשלוש וחצי שעות הגיע ירקינטונואל אל קרחת היער בצורת
התפוח עליה שמע כאשר שאל את זקני הכפר על חזביש הקרקע הגדול
המקומי ועל הדרך אל מערתו הגדולה. מקרחת יער זו כבר ידע
ירקינטונואל את הכיוון המדויק ואת הזמן הדרוש כדי להגיע אל
משכנו של חזביש הקרקע הגדול המקומי הנודע.

הנער הנבון החליט לעצור בקרחת היער על מנת לחשב את צעדיו
הבאים, את דרך פעולתו ובכדי לתרגל את שיטת המדידה אשר עליה חשב
בזמן הליכתו ביער.
לאחר כמה ריצות מהירות תוך כדי פרישת חבלי המדידה אשר הכין,
החליט שהוא מוכן ומזומן ללכת ולבצע את החלק הראשון במסעו.
התיישב ירקינטונואל ונח מנוחה קלה, תוך כדי מיון הציוד הנחוץ
לו, אשר יאפשר לו לנוע בזריזות ומקלות מקסימלית ברגעי הסכנה.
את כל הציוד הלא נחוץ השאיר בתוך גזע עץ פעור אשר שכב בקרחת
היער, נפרד מהשפן הקטן שכבר לא מצונן, לקח עימו את גבינת
הפיתיון המעורבבת עם כדורי השינה המפוררים, חבלי מדידה ואמצעי
רישום לצורך זיכרון התוצאות למרות הלחץ הצפוי עליו.

הוא יצא לו לדרכו לכיוון צורת הגבעול של התפוח בקרחת היער
המוזרה ונכנס חזרה אל חשכת היער. בהליכתו בין העצים חזר וחזר
על שיטת הפעולה ועל כך שהוא צריך להיות זריז ולא לאבד אף רגע
כדי להימנע מהתקלות עם היצור האימתני.
תוך כדי הרהורים על מפגשו הראשון בחייו עם חזביש הקרקע הגדול,
היצור המופלא אשר עליו שמע כל חיו ואותו ציפה לראות מאז היה
ילד קטן ובמיוחד במשך מסעו, ראה ירקינטונואל את הסימן אשר
מוביל אותו אל תוך המערה, הפתח שלה... נשם עמוק, הסתכל סביב
וניסה לשמוע האם קיימות סכנות כלשהן בדרך לתוך המערה אשר
יפריעו לו בביצוע התוכנית. לאחר סקירת השטח הוא היה מוכן
ומזומן לבצע את השלב הראשון בתכנית, שלב הפיתוי והשיתוק!

אץ לו רץ לו אל תוך המערה תוך כדי שמירה על שקט ופיזור חלקיקי
גבינת עמק טרייה, אשר הכין בדרכו, מהחיות שפגש והחליט לחלוב
ליתר בטחון, הרי ידוע היה שחזבישי הקרקע הגדולים הינם חובבים
מושבעים של גבינה זו.
לאחר שסיים לפזר את הפיתיון אשר הביא עימו, יצא מן המערה וטיפס
על צמרת עץ גבוה בקרבת מקום והחל להשקיף על המערה ועל האזור
הסובב בציפייה לראות את חזביש הקרקע הגדול המקומי אשר קיווה
וציפה לראותו כל חייו ובמיוחד מאז החל מסעו.

לאחר כמה שעות של השקפה, כאשר השמש כבר עברה את קו אמצע השמיים
שמע ירקינטונואל רעש מוזר בא מרחוק ומתקרב במהירות עצומה. מייד
כיסה את עצמו בכמה ענפים נוספים והחזיק עצמו ללא כל תזוזה תוך
כדי נשימה איטית ושקטה על העץ הגבוה.
כעבור שניות מספר הגיח חזביש הקרקע הגדול המקומי בכיוון שעה
עשר וחצי של הנער.
היה זה יצור מופלא ומדהים, ענק עם פרווה אפורה כהה, אוזניים
קטנות מזדקרות, אף שפיצי אשר מהווה את צורת פניו הכללית,
עיניים חודרניות גדולות ובוהקות וזנב דק ומאורך. יצור מהיר
וזריז, עם שיניים קטנות ויעילות לאכילת דברים רכים כמו בשר,
עלים, דגים וגבינות.

ירקינטונואל אשר צפה על היצור מצמרת העץ תוך שמירה על שקט
מוחלט, התרגש מן המחזה אך למרות הרגשת הסיפוק הרב המתין
בציפייה לרגע בו יתפתה חזביש הקרקע הגדול ויאכל מן הגבינה
הטרייה והריחנית ואז יוכל הנער האמיץ להמשיך בביצוע השלב השני
בתוכניתו אשר תוכננה בקפידה.
לפתע שמע ירקינטונואל צליל כרסום דביק ומוזר, הוא הביט לעבר
היצור וראה אותו מכופף אל האדמה לועס את אחת מחתיכות הגבינה
הגדולות אשר היו בפתח המערה.
שמח ירקינטונואל וחש כי בפניו הצלחה גדולה כבר בניסיונו
הראשון. והחל לחפש מקום נמוך יותר בעץ אשר ממנו יוכל לרדת
במהירות על מנת להמשיך לבצע את תוכניתו, אך עדיין יישאר מחוץ
לתווך ראייתו של היצור. כעבור דקות מספר צנח היצור ארצה
וירקינטונואל מלא האדרנלין קיפץ מן העץ והחל לפרוש את חבלי
המדידה סביבו.
התפלא הנער מן היצור הענק השרוע לצידו והחל לאבד תחושת זמן,
הוא ניסה להבין את מבנה החיה הגדולה את תחושתו ואת הרגליו, על
פי הסתכלות על טפריו הגדולים, שיניו, עיניו ואפו. הוא החל לגעת
בו ולהסתכל עליו מכל כיוון אפשרי, אך לא שם לב שהוא מבזבז זמן
מילוט יקר מפז!

לפתע נשמעה נהמתו של דוב מערות צולע ממרחק רב ותחושת הזמן שבה
אל הנער אשר החל להילחץ מהבעיה הלא צפויה שנגרמה לו. מייד הוא
החל לקפל את החבלים, לרשום את הנתונים ולנסות להציל כמה שיותר
פירורי גבינה מהרצפה ומפיו של חזביש הקרקע הגדול המקומי.
תוך כדי הוצאת הפירורים מפיו שם לב הנער שמתחת לפניו של היצור
ישנו מעיין כיס חיצוני או חור כלשהו ובתוכו דבר אליפטי גדול.
ירקינטונואל הסיק שדבר זה הינו ביצתו של חזביש הקרקע הגדול
והיה משוכנע שאם ייקח את ביצה זו ירוויח כסף רב. הוא דחף את
ידו לתוך הכיס הגדול מבלי לחשוב על התוצאות, תפס את הדבר הגדול
והאליפטי, ותוך כדי ניסיון למושכו החוצה הגוש נמעך
וירקינטונואל הוציא את ידו כשהיא כולה מכוסה בצואתו המסריחה של
היצור, אשר מסתבר שחור הפליטה שלו נמצא מתחת לראשו ולא
באחוריו.
חזביש הקרקע הגדול, כמו כל יצור אחר, הרגיש שמשהו לא בסדר
ושמשהו קורה אצלו בחורים הלא נכונים והחל להתנער ונראה
כמתעורר, ירקינטונואל תפס מהר את ציודו ואת פירורי הגבינה אשר
הספיק לאסוף ורץ אל תוך היער חזרה לכיוון המקום אשר ממנו בא.
הוא הספיק לרוץ כמאתיים מטרים לפני שחזביש הקרקע הגדול המקומי
הספיק להתעורר ולקום על רגליו.
ירקינטונואל, אשר לפני שניות מספר נגע בגוש חרא של היצור הגדול
התקשה לרוץ בשל החלחלה אשר קיבל מן הריח הנוראי והמחשבה על
הטעות המרה אשר עשה בשל יצר החמדנות האנושי, ולא הצליח לרוץ
בשיא מהירותו דווקא כאשר הייתה הכי נחוצה לו.
הוא המשיך לרוץ לעבר קרחת היער וכבר לא היה רחוק ממנה, אך בשל
התרגשותו הרבה וסערת הרגשות אשר חווה בנוסף לחלחלה אשר השתלטה
עליו הוא כלל לא שם לב אם חזביש הקרקע הגדול המקומי נמצא
בעקבותיו או לא.

כעבור דקות מספר הגיע הנער המפוחד והמבוהל אל קרחת היער, רץ
מהר אל השפן הקטן ואל גזע העץ הפעור, לקח את משאו והחל ללכת.
פתאום, נעמד במקום הניח את דבריו, פנה אל השפן ופרץ בבכי, "מה
אעשה? אינני יודע האם לברוח או להמשיך לכיוון חזבישי הקרקע
הגדולים הבאים במסע, הרי שני כיוונים אלו מנוגדים וכיוון ההמשך
הינו כיוון הסכנה של חזביש הקרקע הגדול המקומי והמעוצבן. השפן
הקטן הסתכל לעברו הרים את רגלו הימנית והחל לגרד את אוזנו.
ירקינטונואל מייד הסיק כי זהו סימן כלשהו, ולפי שהשפן נוגע
בראשו הוא מתכוון קדימה.
לא ברור איך הוא הגיע למסקנה זו, אך הוא הגיע וכעת הוא ממשיך
במסעו למדידת חזבישי הקרקע הגדולים במטרה למצוא מיהו חזביש
הקרקע הגדול הגדול ביותר.
לפתע שמע ירקינטונואל רעש מוזר יותר מהקודמים ואפו החל להריח
שוב את צחנת הצואה הנוראה...

ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים -  קטן קטן אבל קטלני...

ירקינטונואל נלחץ מהרעש והחל לחשוש לחייו ולהמשך מסעו בשל הריח
המוכר והרעשים המוזרים וישר נכנס לסרטים ורצה לברוח. לפני שהחל
לרוץ הסתכל לעבר השפן הקטן וראה אותו מעולף, אפוף עננה ירוקה
אשר באה מאחוריו של השפן.
ירקינטונואל נרגע והפסיק לפחד לגבי המשך מסעו וידע כי ברצונו
להשלים את משימתו רבת החשיבות, אך עדיין חשש לחייו בשל בעיותיו
המזיקות של שותפו למסע.

ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים -  הנשק החדשני מקשה על
החיים אך מקל על העבודה.

ימים שלמים הלכו השניים ביער לפי תחושות פנימיות ולפי סימנים
מהאלים אשר ירקינטונואל המשיך לדמיין. עד שבוקר אחד התעוררו
השניים מרעש גדול ומצאו עצמם תחת רגליו של חזביש קרקע גדול
דגול מאוד אשר נעמד מעליהם והתכוון לאוכלם. השניים שנלחצו
מהמצב הנוראי הגיבו למצב בדרכים שונות. ירקינטונואל, צרח עד
שנגמר האוויר בריאותיו והתעלף ובכך לא הרגיש את האסון אשר עבר
עליו, והשפן לעומתו יצר את האסון ושחרר עוד עננה ירוקה לאוויר
אשר קטלה את חזביש הקרקע הגדול וגרמה לו ליפול אחורנית ולשבור
יחד איתו שני עצים עתיקי יומין.
למשמע רעש הנפילה התעורר ירקינטונואל מעלפונו ישירות אל תוך
העננה הירוקה שכבר למד להכיר במשך מסעו יחד עם השפן הקטן
והקטלן והיה חסין מפניה, למרות שבכל פעם שעלתה לאוויר הוא קיבל
סחרחורות ופלאשבקים מטעותו המרה במפגש עם חזביש הקרקע הגדול
המקומי.
לאחר שהתאושש מהתעלפותו ומן הצחנה הנוראית ששחרר השפן הקטן,
ובכך הציל את חייהם, החל למדוד את גודלו של חזביש הקרקע הגדול,
ונוכח לדעת כי חזביש קרקע גדול זה אכן קטן יותר מחזביש הקרקע
המקומי. לאחר סיום המדידות והרישומים, ארז את ציודו, קרא לשפן
הקטן ושב אל דרכו בשביל הניחושים הפרועים והדמיון הפורה.

כך, לאחר שמצאו נשק קטלני ונגיש הסתובבו השניים ומדדו כמה וכמה
חזבישי קרקע גדולים ברחבי היער הגדול, ורק בידו של ירקינטונואל
היו הממצאים החשובים לגבי גודלם. ביום אחד, יום קריר וסגרירי
ראו השניים מרחוק ענן עשן עולה אל האוויר. כמו כל חיה אחרת,
השפן החל להילחץ ולהיבהל ורצה להימלט כמה שיותר רחוק מהשרפה.
לעומתו ירקינטונואל היה שקט ורגוע והתכוון דווקא ללכת לכיוון
מקור העשן.

ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים - האיש הזר במפגש עם בת
הכפר...

ירקינטונואל אשר זיהה מרחוק שמקור האש הוא בסך הכל מדורה, הניח
שלידה ימצא אנשים ידידותיים אשר יוכלו לעזור לו בהמשך מסעו
ולהדריכו לכיוונם של חזבישי הקרקע הבאים, וכך יחסוך זמן יקר.
הוא החל ללכת לכיוון ענן העשן וכאשר כבר הגיע לאמצע הדרך שמע
רעש חזק ומאיים ומאותו כיוון גם קריאות לעזרה. הוא החל לרוץ
כאשר השפן נמצא בידיו והתקרב במהירות למקור הרעש, שם ראה חזביש
קרקע גדול ענקי, אשר היה בין הגדולים ביותר שראה במשך כל מסעו,
ותחתיו עומדת נערה חסרת אונים עם עיניים עצומות כאילו כבר
הסכימה עם שנגזר עליה.
ירקינטונואל, אשר רצה לשמור על הנערה בהכרה, לחץ על בטנו של
השפן וזרק אותו לאוויר על מנת שהעננה הירוקה תפגע רק בחזביש
הקרקע הגדול.
חזביש הקרקע הגדול, כמו כל קודמיו, צנח ארצה בקול רועם ושקע
בתרדמה ממושכת.
ירקינטונואל החל למדוד את היצור האימתני, רשם את מידותיו והלך
אל הנערה אשר הציל.
הנערה התפלאה מאוד מהמצב המוזר, החלה מודה לנער על שהציל את
חייה והביאה אותו עימה אל הכפר בו היא חיה.
בכפר הוא קיבל יחס מלכותי בשל המקרה אשר קרה. למרות שלא ראה
אנשים ואנשות כבר מספר שבועות החל מדבר ומתקשר עם כל סובביו,
ואף הצליח ליצור קשר עם כמה מנערות הכפר.
כאשר המאסטר צ'יף הגיע מבקתתו והצטרף אל שולחן החגיגה הוא הביא
עמו, בעזרת משרתיו כמובן, צידה לדרך ומפות אשר יצר במהלך חייו
הארוכים, המובילות אל הכפרים הקרובים ואל משכנם של חזבישי קרקע
גדולים שונים ברחבי היער.
ירקינטונואל אכל מכל הטוב אשר הוצע בפניו עד שהתמלא וחש סיפוק
מן הארוחה הגדולה והמזינה, שכל כך הייתה חסרה לו בדרכו
המפרכת.
לאחר שאכלו צפו אנשי הכפר בקרב תרנגולים אשר ערכו במיוחד עבור
האורח המושיע ולאחר מכן הלכו כל אחד לבקתתו ונתנו לירקינטונואל
את בקתת האורחים המכובדים.

בבוקר שלמחרת קם ירקינטונואל אל המולת הכפר אשר כבר שכח מאז
ימיו בכפר שלו, הוא היה מאושר מאוד והרגיש טוב ומלא אנרגיה.
לאחר שאכל ארוחת בוקר ארגן את כל הציוד אשר היה ברשותו נפרד
מאנשי הכפר והתכוון לצאת לדרכו. לפתע כאשר בא להיפרד מהנערה
ומהמאסטר צ'יף, אחז אותו הצ'יף ואמר לו "נערה זו שלך היא
לשרתך, אתה הוא זה שנתן לה את חייה ולכן תיתן היא אותם לך!",
ירקינטונואל סירב להצעתו בשל כיעורה של הנערה ובשל כך שהייתה
שמנה והייתה גומרת לו את כל מזונו ומעכבת אותו בהליכתה
האיטית.
המאסטר צ'יף נעלב מאוד והורה לתפוס את ירקינטונואל ולהכניסו
למאסר, מסתבר שהשבט שלו היה קשור איכשהו לבדואים... וידוע
שסירוב להצעתו של בדואי משמע עלבון קשה וישיר.
ירקינטונואל הסגור בכלוב לא ידע מה יקרה לו, וגם לא הבין מדוע
כלאו אותו. הוא רק ישב והמתין תוך כדי כך שהוא רואה את כל בני
הכפר מדליקים את לפידיהם ונועלים סנדלי הליכה. הוא החל להילחץ
בשל גורלו הלא ניתן לצפייה וניסה להימלט מהכלוב אך ללא הצלחה.

ירקינטונואל וחזבישי הקרקע הגדולים - הצפייה מהצד וההחלטה
הגורלית.

הפלא ופתע, ככה סתם פתאום, התנפלו אנשי שבט אחר על אנשי השבט
הזה והחל קרב גדול. אחד אחרי השני אנשים נדקרו מחניתותיהם של
האחרים ונשרפו מהלפידים הדולקים, ובינתיים הנער המבוהל יושב
בשקט ובבטחה בתוך הכלוב המוסתר וחושב כי שם יהיה בטוח ודבר לא
יקרה לו.
הסתבר שהנער החכם צדק, ואכן הוא היה בטוח בתוך הכלוב והקרב היה
רחוק ממנו.
לאחר כמה דקות לאחר שנגמרה ההמולה נרגע ירקינטונואל והחל לקרוא
למישהו שישחרר אותו. הוא צעק וצעק, קרא וקרא אך איש לא שמע,
איש לא ענה ואף אחד לא בא לעזרה.
וכך הוא חיי לו בתוך הכלוב מספר שבועות בעזרת הצידה אשר קיבל
מאנשי הכפר, עד אשר הבין שאין ביכולתו להינצל מהמצב הנורא
והחליט להתאבד בעזרת אחד מחבליו.
הוא קשר את החבל לגג הכלוב, הכין לולאה לראשו, יצר שרפרף
מהציוד שעמד לרשותו, וחיכה לשקיעת השמש, אשר הייתה החלק האהוב
עליו ביום, כדי לבצע את התאבדותו.
כאשר ראה את השמש שוקעת קשר את הלולאה על ראשו, שם את מחברת
הרישום בכיסו, חשב על משפחתו וחבריו הרחוקים ובעט את השרפרף.

המשך יבוא... (כולי תקווה :-)  )