ג'וק!!!!!!!!!!

לא, האמת, לא צרחתי. אין אף אחד בבית, מה הטעם לצרוח? לצרוח זה
שווה רק כשיש מישהו שישמע אותך, וילך להרוג את הג'וק במקומך.
אבל אין.
טוב, אצטרך לעשות את העבודה המלוכלכת בעצמי.
זה לא שאני לא יכולה, בכל זאת, בחורה עצמאית, וכל זה. אבל אם
יש מישהו אחר בסביבה, בהחלט מעדיפה שלא. בהחלט. ללא כל ספק.

חוככת בדעתי בין שיטת הנעל לבין שיטת התרסיס. גברים אוהבים את
שיטת הנעל. נוראאאא מאצ'ו.
כן, בטח. שרירי הידיים המשורגים שלכם מובלטים כל כך יפה שאתם
מניפים את הכפכף שלכם באויר ומנחיתים אותו על הג'וק.
אפשר לקלוט את המבט שלהם בעיניים. הם מצפים להערכה. כאילו
היינו עכשיו באמצע הסוואנה, והם הורידו בשבילי זברה עם סכין
קומנדו. קחי, מותק. ארוחת ערב לך ולילדים. וגם ליתר השבט, כי
אנחנו גברים של כבוד, לא סוציומאטים.
טוב, תרגיעו!

הלך לי החשק משיטת הכפכף. גם לא אוהבת את הקול של הג'וק כשהוא
נמעך, פצפוץ כזה. איכס.
שיטת התרסיס. הורס כל מיני דברים סביבתיים, אני חושבת. אבל אני
אוהבת את הסביבה שלי נטולת ג'וקים. מוכנה לעשות החלפות. תנו לי
גבר, ואני אסבול את התסכולים, וקחו את הג'וקים בתמורה. יש מצב?
שיסתובב לו קצת בבית בתחתונים מכובסים למוות, יספר לי מה הוא
חושב על כל מיני דברים, ויחשוב שאני מסכימה איתו, ובערב שישחק
לי עם השיער ויעשה לי נעים בעורף. ויהרוג ג'וקים. גם עם כפכף.
הולך?
לא, לא חשבתי אחרת.

טוב, התגנבות לעבר הג'וק.
אוף, ברח מתחת לספה. עכשיו צריך להתאמץ.
בדר"כ אחרי שמרססים אותם, הם הולכים בשקט למות מתחת לרהיט הכי
כבד והכי נמוך. כזה שאי אפשר לדחוף מתחתיו מטאטא, וכדי להזיז
אותו צריך רישיון לסמי-טריילר.
אבל לפעמים הם לא מספיקים לרוץ כ"כ רחוק, והם רק מפרפרים להם
באיזו פינה, לחלוטין חשופים לעין. הם נראים כל כך סובלים.
מסכנים.
לא יכולה לראות את הפרפורים שלהם. אני, לב רחום יש לי. לא אכפת
לי שימותו, רק לא מול העיניים שלי.
נו, כזאת אני, מאמינה גדולה בהדחקה. מה יש? זה חסרון גדול כל
כך? דוקא מאד מקל, בהמון תחומים.

רגע, אולי זה לא ג'וק? אולי זה המסכן ההוא של קפקא? ההוא
מהגלגול?
היה מוזר, קפקא. כמו איזה שבכניק - גימל, קוף, שין - אהב
גיבורים עם שמות של אלף-בית.
לא זוכרת את האות של ההוא מהגלגול. אבל אולי באמת זה אחד כזה?
לא ג'וק מלידה, רק התגלגל לו?
מסכן קטן. גם נתנו לו שם של אות, וגם הפך לג'וק. אולי הוא צריך
עזרה?

אין ברירה. נשכבת על הבטן, לחי ימין צמודה לרצפה. מציצה מתחת
לספה. אוי, הנה הכרטיס אשראי שחשבתי שגנבו לי לפני חודש
וביטלתי, איזה קטע!
קוראת לו. עוברת על כל האלף-בית, וכלום. שותק. אולי הוא שכח
לדבר כשהתגלגל? אולי מישהו כבר הביא לו כפכף בראש והוא אילם
עכשיו? אני ממש דואגת לו.
"הלו, ג'וק!"
רגע, יכול להיות שהוא פשוט נעלב. בכל זאת, לכו תדעו מה הוא
מרגיש לגבי כל הענין הזה של להיות חרק פתאום. קצת רגישות יכולה
לעזור. תחשבו על כל העולים החדשים שהיו דוקטורים והגיעו לארץ
ועובדים כקופאיות ומאבטחים. וקופאים. ומאבטחות. שיוויון לא
יזיק פה.
אולי הוא היה דוקטור? או אפילו פרופסור? מה יהיה פוליטיקלי
קורקט?
מנסה "היי, אתה שם". לא עוזר.
"מאותגר הומנית"? טוב, נראה לי שאני נסחפת, אם הוא לא רוצה
עזרה, אז אי אפשר לעזור לו. הוא צריך קודם כל להודות שיש לו
בעיה, זה השלב הראשון בדרך לפתירתה. אי אפשר להציל את העולם.
לא ככה?

"היי, ג'וק! תעביר לי את הכרטיס אשראי, אני צריכה לגזור אותו.
תודה, מותק.
תראה איזה קטע, בכלל פג תוקפו לפני חצי שנה."