פרפרים.
פרפרים של קצפת מרוחה בתותים.
עד מתי, אני שואלת, עד מתי תשתכר מאותה פיסת שוקולד? עד מתי
תשהה באותו חור שחור של עטלפים ומרגמות פרמזן?
מדוע, יקירי? מדוע ולמה לובשת הזברה פיז'מה?
ומדוע עליי לסבול
חרגול
גבינה, מה את? מי את? מעלי, מצדדי, מלפניי , מתחתיי! את העומדת
אני אומר! את! טפו טפו, ארק עלייך ושלא תעזי לדבר! ואהרוס את
חייך! אבל את לא חיה באמת, כי את בכלל גבינה, את גם לא יכולה
לדבר. לכן נגזרו עלי חיים של בדידות, אומללות וגבינה.
איטליה... הו איטליה, בירת הגבינות! מה אעשה ללא מעט פרמזן
מרוח על שפתיי שאוכל ללקקו כמו עץ איזדרכת ביומו הראשון של
פתיחת האביב. וכעת אפול על רגליי כמו סיגלית שהקיאה את ילדיה
החתלתולים אל תוך השאול החשוך. להתראות, לא אשוב יותר. עכשיו
אני רק קממבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.