גשמי ברכה
מטפטפים בהיסוס
על גגות ממלכת הרשע
טיפות מפוחדות
שכאילו ממאנות
ואז צונחות בכניעה
אל אדמת המריבה

בממלכת הרשע
אין איש אשם
ובכל בית
יש קורבן
הדיאלוגים הם פצעי
התנגשויות מונולוגים
וכשמדברים
זה רק על העבר
ובדבקות
לא לומדים ממנו דבר
אלוהים הוא שוט בשמיים
ורק לשטן מגע אבהי
הפחד ממליט את גורי הדת
החלום הוא אם כל חטאת

חומה עגולה
סובבת את הממלכה
כבישים ומסילות
מדרכות ושבילים
כולם ככולן
במעגלים
הזמן לא נוגע
רק עובר
מחוגי השעונים
הם תערים שקוצרים
דקה ועוד דקה ועוד דקה
ילד ועוד ילד ועוד ילד
קבר ועוד קבר ועוד קבר

בממלכת הרשע
המלך אוהב את נתיניו
כמו את הפרגיות
שמתעכלות בקרביו
זרתו שמנה
אף ממותניו העצומים
והם רצים לפניו
לא מפניו
לכודים באלומת אורו
בין צללים מתעתעים
במנהרות הקוטל
ובין כתלי המארבים
במעלה הרים שהם בתים

בממלכת הרשע
חשוב לאחד את שורות האזרחים!
לעבות את תחושת האחווה
אל מול האיומים
אך האחווה כה קשה
אל מול כל ההבדלים
זה נמוך וזה גבוה
זאתי כהה וההיא בהירה
הראשון מהדרום
והשני מההרים
ואלה ששם
על מה הם חושבים

בממלכת הרשע
התקווה היא מגיפה
אבוי אם תפרוץ
השנאה היא הרקיחה
שתנסך בנו
את השקט של הסוף