תרגום שירו של קארבר - An afternoon
אחר צהרים אחד/ ריימונד קארבר

בזמן שהוא כותב, מבלי להביט בים,
הוא חש את קצה עטו מתחיל להתנדנד.
השפל נסוג בעברו מבעד לחלוקים,
אך לא זו הסיבה. לא,
היות ובאותו הרגע, היא בוחרת
לפסוע לתוך החדר, מעורטלת.
מנומנמת, לרגע אינה בטוחה
היכן היא. מדנדנת את שערה ממצחה.
מתישבת על האסלה בעיניים עצומות,
ראשה שמוט. רגליה משתרבבות. הוא רואה אותה
דרך המסדרון. אולי
היא משחזרת מה שקרה באותו הבקר.
כי כעבור זמן מה, היא פוקחת עין אחת ומביטה בו.
מחייכת במתיקות.

Raymond Carver - An Afternoon

As he writes, without looking at the sea,
he feels the tip of his pen begin to tremble.
The tide is going out across the shingle.
But it isn't that. No,
it's because at that moment she chooses
to walk into the room without any clothes on.
Drowsy, not even sure where she is
for a moment. She waves the hair from her forehead.
Sits on the toilet with her eyes closed,
head down. Legs sprawled. He sees her
through the doorway. Maybe
she's remembering what happened that morning.
For after a time, she opens one eye and looks at him.
And sweetly smiles.