עכשיו שלוש אחר חצות, אני פוסע בחולות.
איפה את עכשיו, אור-חיי, נשמתי?
אור ירח סגול נמרח על העולם.
אני מתגעגע אל מה שהיינו,
אל קול המיית הנעורים של חיינו.

הכוכבים מנקדים את יריעת השמיים השחורה כקטיפה.
כמה שנים יכול אדם לאהוב
מישהי שאוהבת מישהו אחר?
תמיד הייתי חלש בחשבון, אבל בערך שלושים.
גשם פניני מתחיל לרדת. העץ הבודד פורח מעצמו.
גם כשזרקת אותי כמו קנה-קש אל האש,
אני לא מצליח לשנוא אותך.
לפעמים אני יכול לשמוע את הצחוק שלך, הגורף,
זוכר דברים שאמרת, בדיחות, וחיקוי מדויק,
קרני-אור של שטות באפלת החכמה.
הגשם פסק,
אך ריחו נודף ומרחף על החולות הסגולות כחרסינה.
נדמה כאילו מישהו השביע אותי בשבועת-אמונים
לאהוב אותך תמיד-חמודה שלי, מתוקה אחת.
"תתבגר", "תשלים", "פרופורציות", "הזמן עושה את שלו",
כל המילים האלה כחציר באוזני,
ולבי הצרוב מתנגד לקול ההגיון הבריא.
לחכמת-החיים של הבלבוסתה.
ציפור לילית בהולה משיקה כנפיה בעלטה.

בלילות מסוימים אני חולם עלייך בעירום
עם שיער מסולסל, שחור ונוצץ כמו זפת טריה
במחסן בית הורי שבניתי לי חדר,
ואנחנו מתנשקים נשיקות ארוכות ומתוקות,
שוכבים בעדנה ואני מלטף את שדייך הצעירים, הלבנים,
כמו לפני המלחמה הגדולה.
במלחמה כמהתי להתחתן איתך,
שיהיה לנו ילד שנקרא לו רזיאל או רזיה,
אבל המכתב שקיבלתי - חתך את הכל.

עננים שטים ומלטפים את הסהר כסבון לבן.
את ציפור לבנה שלי עד יום מותי.
תחיי מתחת לעפעפי הישנים והערים,
השכם והערב, בכל נשימה צחוק ובכי.
דמותך רקועה בתוך חיי בכסף בדיל נחושת וזהב.
כוכב הצפון נוצץ ורוח מאבחת את פריחת גדילי הרותם
הלבנים והפרפרניים, ואשב.

עד שיום אחד תקישי על דלתי בידך הקטנה החיוורת
כיונה לבנה החוזרת אל קינה.
ואני אכרע כבד מזוקן השנים, ואדע כי בא יום - ואבך.
ולא אסלח לך כי מעולם לא נטרתי
כי תמיד ידעתי על שובך - ואבך.
ואבך על כל השנים שלא היית איתי,
ואבך על תחליפי אהבותי הרסוקות שלא צלחו,
כי את האחת הראשונה והאחרונה,
כוכבת שנים-עשר המזלות, שמש וירח ימי ולילותי הטרופים,
וידעת כי אני היחיד שחיכה בלילות מרתף וחולות
לאור פנייך הקורנות שוב
ומאירות את חדרי המקושט בציורי אביך
האוצרים בם את נישמתך ואת נוף חייך וחיי,
את בקע הירמוך, את שטף הירדן, וקשקשי הכנרת הקרושים
בטורקיז עז וסמיך.

ואז אדע כי לא לשווא שמרתי את אהבתי
עד כי האפיר שערי ונשר,
ותוחלת ארוכה החלתה את לבי
המתרחב זה עתה לאט לאט.
הירח שוקע. במזרח מבהיר מעט מעל ההרים המסגילים.
אז אקום ואשקך יין אדום מטיביליסי
ולא תצאי מחדרי בקומה זקופה.
ראי, רק איילת-השחר זוהרת כצלב כסף קטן.
ואנשקך שנים רבות, את כל ימי חלדי,
ואעבר אותך בחסד אלוהי השומר יצועי
ונפשי שבה אלי ברחמים גדולים
ותיפלות חיי גזה, כי באת אלי לעולמים.

ונשכב פנים אל פנים כחרוזים משיקים
ואת מתנשמת ואונקת את אהבתך,
- פרח נפתח, אוחזת שוב במותני וראשי כבן-מלך,
ואני אחד שלך, אין אחר ולא יהיה,
וידעת, שבועת- אמונים פיסלתי לך
יצוקת שלושים שנה, שנצרבה בשמש
ונטרפה בגשם בשלג ובברד הכבדים,
ולעמק הירוק נחזור,
מגביהי-עוף כיסעורים באור
ושבת השבתות בנשמותינו
עד שיחשיך אור עינינו.

השחר עולה כאש-הקודש.
ברוך אתה אדוני אלוהינו
אבינו מלכנו-
אמן .