סיפור סוריאליסטי שנכתב ברגע של חירפון.

זה הסיפור על יחיאלה. יחיאלה הייתה כבשה, אבל לא סתם כבשה.
יחיאלה הייתה כבשה פאנקיסטית!
התלתלים שלה היו צבעוניים, הייתה לה בלורית מדליקה, משקפי שמש
סטייליסטיות ועגיל באוזן.
יש אומרים שיחיאלה הייתה מנודה מעדר הכבשים שלה ובגלל זה היא
החליטה להיות מיוחדת ושונה משאר הכבשים.
אז יחיאלה הייתה כבשה פאנקיסטית מנודה.
בוקר אחד יחיאלה התעוררה וראתה מרחוק (כי היא ישנה רחוק משאר
הכבשים) שכל העדר כבר התעורר ושדולי, הכלבה ששמרה עליהן, כבר
מריצה אותן את ריצת הבוקר שלהן.
יחיאלה גיחכה בשקט וחזרה לישון תוך כדי מלמול "מה אני בן אדם
שאני אקום כל כך מוקדם?"
אחרי עשר דקות של שינה-לא-שינה מתוקה (מהסוג הכי כיפי) היא
הרגישה שמישהו עומד לידה. היא הרימה את עיניה והסתכלה דרך
המשקפיים המגניבות שלה על דולי שדרשה ממנה לקום כבר ולרוץ.
"המממ... לא..." אמרה יחיאלה בפשטות.
"מה לא?" דולי הייתה קצת בשוק.
"אני לא קמה" נונשלנטיות מוחלטת.
"מה לא קמה?" שוק טוטלי.
"לא בא לי. נמאס לי מכולכם. מעכשיו אני ענן. יהיה לי כיף" אמרה
תוך כדי הרהור.
"מה ענן?!"
"ענן, ענן..." אמרה תוך כדי שהזנב שלה ורגליה נעלמו והיא נשארה
רק ראש כבשתי והמון fluf  צבעוני ופאנקיסטי.
"הא?" דולי הביעה את רגשותיה לגביי העניין בעוד שיחיאלה התחילה
לרחף.
"אוקיי, ביי ביי" אמרה יחיאלה בשובבות.
"המממ..." דולי שקלה אפשרויות "ביי". להתאבל על המקרה לא יעזור
לאף אחד אז לפחות שתגיד לה שלום....לא?

אז עכשיו זה הסיפור על יחיאלה הענן הפאנקיסטית. היא הייתה ענן
נורא מיוחד אבל העננים האחרים לא אהבו אותה. גם בגלל שהיא
הייתה צבעונית וגם בגלל שהיא לא הייתה ענן גשם אלא ענן fluf
שזה ענן שווה ביותר אבל אתם יודעים איך שלעננים יש קושי בקבלת
השונה והמגניב....
בכל מקרה, יחיאלה ריחפה לה בעולם, הדהימה אנשים קטנים עם
הצבעוניות שלה ועשתה חיים. אבל יום אחד, בזמן שריחפה לה בכיף
מעל ונצואלה, היא שמה לב שה-fluf  השמאלי שלה קצת מתנתק
מהימני, כיאה לעננים.
היא נכנסה קצת ללחץ אבל מיד התעשתה והחליטה שמעכשיו היא
שמיכה.
אז לאט לאט היא התחברה שוב לעצמה ונעשתה שמיכה והחלה לצנוח שוב
לאדמה.

זה סיפור על יחיאלה השמיכה הפאנקיסטית.
לא סתם שמיכה, שמיכת פוך! מהסוג המכובד ביותר, אבל כמובן שלא
פוך עם נוצות כי זה מגעיל ורשע.
בכל מקרה, יחיאלה חיממה אנשים בלילות הקרים והיה לה כיף כי היא
כבר לא הרגישה מנודה וכולם אהבו אותה (מי לא יאהב שמיכת פוך
צבעונית??) אבל לצערה הרב היא הייתה שמיכה פאנקיסטית של זוג
מוזר בכת מוזרה של אנשים שלא מתקלחים אז היה לה נורא מסריח
והיא סתמה את האף כל לילה, כל הלילה.
ואז היא החליטה שנמאס לה אז היא הפסיקה להיות שמיכה והחליטה
להיות ארטיק רמזור (בגלל הצבעים)

זה הסיפור על יחיאלה הארטיק רמזור הפאנקיסטית. היא הייתה של
שטראוס וישבה בכיף במקרר של המכולת של אברום (שיט, פרסומת
סמויה).
יום אחד יוסי נכנס לקנות ארטיק. הוא בחן את כל הארטיקים ולבסוף
בחר בארטיק הכי צבעוני, כי הוא נראה הכי טעים.
הוא בחר את יחיאלה, שילם ויצא.
הוא פתח את האריזה והתחיל ללקק אותה. היא קצת נבהלה והחליטה
לפתח איתו שיחה.
"שמע אדוני, הבנתי שאני מוצאת חן בעיניך אבל בוא ניקח את
העניינים לאט לאט. ספר לי קצת על עצמך. איפה גדלת? נראה לך
שאמא שלך תאהב אותי?"
יוסי המשיך ללקק
"ואו! עצור! אתה לא רגיש לצרכיי בכלל ואני  שוקלת ברצינות
להגיש תלונה במשטרה על הטרדה מינית! משטרה!!! משטרה!!!" יחיאלה
קיוותה שפנייה נזעקת לגורמים מוסמכים יותר יעזור אך לשווא...
יוסי המשיך ללקק.
"אתה כבר לא מקשיב לי יוסי, אמא שלי אמרה שככה תתנהג בסופו של
דבר... לא הקשבתי לה... אני מרגישה שהיחסים בינינו כבר לא מה
שהיו פעם. אני רוצה שנסיים את זה"
וברגע שהיא אמרה את זה הוא לקח ביס אחרון וכבר לא היתה
יחיאלה.

אז עכשיו אתם קוראים סיפור על כלום פאנקיסטי בשם יחיאלה.
יחיאלה הייתה כלום מנודה...אף אחד לא אוהב כלום פאנקיסטי....

מוקדש באהבה ליחיאלה הכבשה הפאנקיסטית שלי.

כבשים פאנקיסטיות זה מגניב!