באותה שניה שראיתי אותה מחלון המכונית שלי, עלה לי חיוך זדוני
על השפתיים. אמרתי לעצמי שזהו, שמספיק לשמור את זה בלב, שלא
משנה מה יקרה, אני אזרוק לה את זה בפנים היפות והחמודות שלה
ומצדי שתיחנק עם זה.
עברתי לידה לאט, בכוונה כדי שתשים לב שאני שם, אבל משום מה
כשראיתי שהיא ראתה אותי, החיוך הזה נעלם, ניסיתי להראות כועס
ורציני, אבל במקום זה עלה לי חיוך של אחד ששמח לראות אותה.
עצרתי בצד והיא ניגשה אלי. העברתי את כל מה שאני רוצה להגיד לה
בראש שוב ושוב רק כדי לא לעשות טעויות וכדי שזה לא ישמע רך
מדי. היא נשענה על עדן החלון, הכניסה חלק מגופה הדקיק והחטוב
אל תוך הרכב ונישקה אותי, ואני כמו טמבל שיתפתי פעולה. "בוא
תצא." היא אמרה לי, ואני, אני חושב שאין לי סיבה ממש לצאת, זה
יראה טוב יותר אם אני אגיד לה את מה שיש לי להגיד ואסע מכאן
בחריקת גלגלים מצמררת ומזלזלת. חוץ מזה באוטו חם ובחוץ קר, אז
לא יצאתי.
פתחתי את הפה שלי ומה שיצא משם לא היה מתוכנן בכלל: "איזה מעיל
יפה יש לך." אמרתי לה. לעזאזל, איזה דפוק אני! מה אני מדבר
איתה בכלל על מעילים? אמנם המעיל באמת יפה, אבל בלי מעיל הרבה
יותר יפה לה. "תודה," היא אומרת לי, "קניתי אותו אתמול בחנות
של חזי".
כן, בדיוק, על זה אני מדבר, על חזי החזיר הזה שלה, כמה אני
יכול לשמוע עליו? די נמאס! זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה לחתוך את
הקשר המקסים הזה שלנו, חזי פה וחזי שם. לחזי יש כסף, הוא עשיר,
לחזי יש מכונית יפה וגדולה, אבא שלו קנה לו אותה ליום הולדת
העשרים, לחזי יש בחורות יפות, לפאקינג חזי יש אותה, את החברה
שלי! ועם מה אני נשאר? עם הזין ביד? סליחה, אבל זה לא מספיק
טוב!
"תגידי, מה שלום חזי באמת?" שאלתי אותה כאילו שזה באמת מעניין
אותי.
"הוא בסדר, הוא צריך לבוא לכאן עוד כמה דקות."
סימני שאלה הופיעו לי בראש. "איך את יודעת שהוא בא?" שאלתי.
"קבענו, אני והוא. הוא הזמין אותי לקפה ידידותי ואחרי זה אנחנו
נוסעים לבית החדש שלו, הוא רוצה כבר מזמן להראות לי אותו." היא
עונה לי בתמימות.
אני לא מאמין! הבן זונה העשיר הזה מזמין את חברה שלי לקפה
ידידותי, ואחרי זה הוא מתכוון לקחת אותה לבית הידידותי שלו,
ומה אחר כך? הוא יראה לה את המיטה החדשה שלו ויזמין אותה לזיון
ידידותי? לא בא בחשבון!
הכנסתי רוורס, יצאתי מהחניה, היא עוד צעקה לי משהו, אבל אני
כבר לא שמעתי. תיארתי לעצמי שהיא רצתה לדעת לאן אני נוסע, אבל
הסתבר שלא. אחרי שעברתי שלושה מטרים בנסיעה לאחור מבלי להביט
במראות, הרגשתי מכה חזקה ומיד אחריה בא רעש כזה שמפחיד כל אדם
שהאוטו שלו חשוב לו. הסתכלתי לאחור, אל המקום ההוא שלפני שניה
היה שם חלון וראיתי אוטו שחור שבתוכו יושב...
"בן זונה!" צעקתי עליו. "מה אתה דפוק?! מי נתן לך רשיון?! אתה
לא רואה שאני נוסע ברוורס? אתה לא יכול לברוח או לפחות לצפור?!
תראה מה עשית לאוטו שלי יא חתיכת חרא!" התחלתי להשתולל. קודם
הוא לוקח לי את החברה, ועכשיו הוא דופק לי את האוטו. איזה
מניאק, ולחשוב שפעם הוא היה חבר שלי.
חזי יצא מה-BMW שלו מהדלת של היושב ליד הנהג, הדלת שלו היתה
בתוך הבייבי שלי. הוא התקרב אלי לאט, חייך את אחד החיוכים ההכי
דפוקים שראיתי בחיי, "אל תדאג מאמי, אני אתקן לך את הנזק, לא
תצטרך לשלם כלום. בוא למוסך של אבא שלי ואני אסדר לך את זה"
הוא אמר.
עכשיו הוא מתחיל להתחנף, הוא חושב שהוא יקנה אותי עם זה, ואיך
הוא תכוון לקנות אותי על החברה שלי? אולי הוא רוצה לשלם גם
במקומי על הקפה ועל הקונדום?!
"לא חזי, ממש לא, זה לא עובד ככה." אמרתי לו והסתובבתי אליה,
"בואי, את באה איתי או שנשארת עם החרא הזה?"
היא הסתכלה עלי ואז על חזי. "לא מתוק, אני הבטחתי לו, אני
חייבת..."
היא לא הספיקה לסיים, ובלי לחשוב פעמיים הבאתי לה סטירה, את כל
העצבים שלי הוצאתי על המסכנה. לרגע הצטערתי על זה, אני מעולם
לא הרמתי יד על בחורה, אבל בכל זאת הייתי חייב להוסיף ולהגיד
לה שהיא בת זונה בוגדנית.
הנה, בסוף באמת יצא שהבאתי לה את זה בפנים, בלי בושה, עם כעס
ורצינות כמו שרציתי, והיא אפילו כמעט באמת נחנקה מזה, בעצם
מהשן ששברתי לה בטעות.
הסתובבתי לחזי, רציתי לקלל אותו עוד קצת, לתת לו להרגיש אשם,
אבל במקום זה חטפתי אגרוף לפנים. פעם ראשונה בחיי הרגשתי שבאמת
יש לי אף, ושחוץ מזה שנכנס ויוצא דרכו האוויר הוא גם יכול
לדמם, לכאוב ולהישבר.
כשפתחתי את העיניים היא כבר לא היתה שם, גם חזי והחברים שלו
הלכו, רק הכאב, והטמבלים שעמדו מהצד והסתכלו עלינו נשארו שם
איתי, הם צחקו עלי, זונות.
נכנסתי לאוטו ונסעתי לחדר מיון, הם החזירו לי את האף שם למקום,
תקעו לי טמפונים מסריחים לנחיריים וגיבסו לי אותו. משם נסעתי
לבית.
לא יכולתי להירדם כל הלילה, רק ישבתי וחשבתי לעצמי שאיך לכל
הרוחות ממשהו קטן כמו הפרדות מחברה, יכול להתגבש משהו כל כך
גדול כמו ריסוק אוטו, שבירת אף והשפלה מול המוני אנשים. אולי
אם מלכתחילה לא הייתי הולך לשם כדי להגיד לה את זה, אולי אם
הייתי שומר את זה לאחר כך, אולי אז הכל היה נגמר יותר טוב,
ואולי בכלל היינו נשארים ביחד כי יומיים אחר זה היא התקשרה אלי
להודיע לי, שהיא ידעה שאני כועס על כל הקטע עם חזי אבל היא לא
התכוונה להכעיס אותי, היא אמרה שהיא באמת אהבה אותי ושאין לי
תחליף, לפחות לא היה.
אז מה יצא בסוף?
בסוף אני יושב בבית, מתבייש לצאת, אין לי אוטו, אין לי את
החברה המדהימה שלי, כל מה שיש לי זה הטמפונים באף והזין ביד.
בסוף יצא חרא, והכל בגלל העצבים.



                    לא מוקדש לאף אחד, גם לא לחזי.



   14/12/03, בית שמש