טליה,חברתי, סחבה אותי לסדנת כתיבה בערבית. המורה, בוצ'ית בשם
עליזה, נתנה מטלה: לחבר שיר או סיפור שייסתיים במילים: "טיפות
קטנות על פניה וכאילו כלום לא קרה". וזה הספור שהקראתי:
ראיתי אותה לבדה בטיילת בסערה ביום שישי בערב, ניגשתי והזמנתי
למשקה. סיפרה שהיא תרמילאית ממצרים, שמה מריומה. הלכנו לחוף
התופים, ובין הסלעים ירדה לי. אחר כך הלכתי לראות את
המג'נגלים, היא הלכה לשפשף בחול. טיפות קטנות על פניה וכאילו
כלום לא קרה.
אני מכירה אותה, אמרה עליזה, הייתי איתה. השתררה דממה, טליה
ועליזה החלו להתנשק.

נסענו, טליה, עליזה ואני לכנס סדנאות כתיבה במצרים, נלקחנו
לטיול בכפרים של הדלתא. אישה ערביה עם כד על ראשה עברה מולנו,
טיפת מים נשרה מהכד והרטיבה אותי. מריומה ואני הסתכלנו זה בזה,
בערב סחבה טליה את כולנו למופע היאבקות בבוץ.