היא ישבה אל הדלפק עם ספר. הבטתי בכריכתו "חזון הצמחונות
והשלום לרב קוק". לקחתי את מספר הטלפון שלה, והלכתי.

עיסוק לא סקסי הוא טיפול בקשישים; מורה וגננת שיצאו איתי אמרו:
חמלה, נערת היי-טק, לא רצתה לצאת איתי, ושאלה בטלפון: אתה גם
מנגב? החבר הקודם שלה היה רופא. את בונים אלתר אין צורך לנגב,
לפעמים אולי קצת את הפה, אבל הוא עושה את זה גם לבד. ובכן,
יצאנו יחד לשבת על ספסל בשמש בכיכר החתול.
כבר זמן שאנו יוצאים, שעתיים וחצי בכל פעם, ואני יודע איפה
הנקודות החלשות שלו: הנכדים; את ספורי הפיננסים שלו, נמאס לי
לשמוע: "בונים, אתה מדבר על ההצלחות שלך", אמרתי לו פעם,
ובסמוך לכך: "בונים, תגיד לי, אתה חושב שאשתך מעריכה אותך?".
בדרך חזרה הביתה, תקף אותי: "אל תחשוב שאני קטלא קניה". ובאמת,
האיש רשם פרקים בעשיה הישראלית: רצף שבנה את הבתים הראשונים
בבית ישראל (פעם סיפר לי שישב בלשכה אצל יונה קליאוצובסקי,
מזכירתו של בגין, כשזה האחרון נכנס והתלוצץ איתו: "בונים
בניינים, בונים?" ויונה ענתה במקומו: "עם פועלים
יהודים"), חברות באצ"ל ובביתר, גירוש לאריתריאה, עליה בלתי
לגאלית, מראשוני דאר ישראל, היבואן הראשון של מכונות כביסה
לבית, יקיר ירושלים. אבל פעם, כשישב במטבח ושתה תה, אמרה לי
אשתו בסלון דירתם בת שתי החדרים: "חוצפה של פקידה: אמרה שאת
הפיזותרפיה קבל שלא ביושר. לוא היה לו כסף, לא היה צריך ללכת
'לדפוק על השולחן' אצל מנכ"ל קופת-חולים-לאומית ".
גם בספורי הנשים שלו הוא מסייג, כשישבנו בככר שאלתי אותו:
-"בונים, תגיד לי, מי היו הנשים בחייו של בגין?". -"מי אמר לך
שבגד ביונה", ענה בחריפות.
-"פעם ענה לעיתונאי: 'אין שואלים גבר היכן בילה את לילותיו'".
בתשובה ספר ליבונים על מכון ליווי שנמצא אצלם בבנין בקומה
הראשונה, -"אם אתה רוצה לקחת מאהבת אני יכול לספק לך כסוי",
התלוצצתי, "אתה בתמורה תשב איתי בבית הקפה מול, אתה רואה את
המלצרית שם, עם כיפת הרשת הצבעונית?". היא לבשה חצאית ארוכה
ספורטיבית.
-"יש לי שם טוב, כאן באיזור, ואם אתה, מטפל שלי, 'תתחיל'
איתה, מה יחשבו עלי?". -"אני מוכן לשמוע שנית את הסיפור איך
רכשו הריוויזיוניסטים את המגרש עליו נמצא ביתך", התעקשתי. אבל
התחיל לרדת גשם, ואנו חזרנו הביתה.
ביום למחרת היא לא היתה שם, ורק ביום שלאחריו מצאתי אותה. היא
ישבה אל הדלפק עם ספר, עיינתי בכריכתו: "חזון הצמחונות והשלום
לרב קוק". לקחתי ממנה את מספר הטלפון שלה, והלכתי לי.
התכוונתי לחכות ולצלצל אליה אחרי יומיים, אבל בבוקר למחרת,
כשבאתי לעבודה אצל בונים, ראיתי אותה יוצאת מהדלת בקומה
הראשונה. "בונים", תקפתי אותו לפתע, אחר-כך, באמצע הסיפור
האינסופי על אלטלנה, "אתה חושב שהזונות בבנין הן
רוויזיוניסטיות?"