הלילה יורד. עולה. כל העצים בפארק מסתכלים עלי, אומרים לי "הי,
בחור, למה אתה חושב שיש לנו מה להגיד?". סיגריה נופלת על אפר
מדורות והסקסופון מהשיר ההוא עולה השמיימה, נותן את דברו אל
העם.

בינתיים, בישיבה על ספסל פיקניקים שבור, עולה גם זיכרון על
טיול בגיל שמונה לפארק אפק. המורה נתנה לי במבה כדי שלא אקיא
אחרי הנסיעה. סוף זיכרון. תמונה אחת יחידה, מטושטשת. תרשום
תרשום. רושם רושם. על מה ולמה שלמה ארצי?

שוב אני בלילה, רק חושך בראש והאישונים מורחבים כדי לראות.
מאחורי עובר איש עם כלב. חייב להיות איש עם כלב, לפי רשרוש
העלים על האדמה. אני לא מסתובב, אין זה כלל ענייני.

בלש כבר לא אהיה אף פעם. מתקרבת אישה חשוכת פנים, גוררת תיק
גדול אחריה. חושב אולי אומר לה: "אפשר לעזור לך, גברתי?", אך
מיד משפיל מבט ונזכר בשנות האלפיים. הרי לא שם אני, בין גברות
מהודרות עם שמלות לוחצות במתניים. אור הפנס אשר מאיר עליה
כשהיא עוברת משמאלי זורק לי ג'ינס טריקו לפנים וצוחק היבהובים
לבנים.

יוצא מהפארק אחריה. מפזם סקסופון צלול מהשיר ההוא ואין לי כובע
של גשש-בלש ואין לי פנס וזכוכית מגדלת. יש לי רעשים בראש והם
צריכים להשתחרר, לצאת לעולם, עדיף לילה אחד קודם.
"לאט לאט," אומרות לי סניקרס, "כך צריך. חפש הבזקים בינות
סדקים בריצוף ההולנדי, אחר כך בחיים". כשמדברים אלי אני משתדל
להקשיב, לא כמו פעם, כשדיברו רק עלי. משם השתחררתי, הגיע הזמן
לשחרר רעשים ארורים, אחרים.

האישה. מתרכז. מתכנס מתכנס בתוכי להבין למה באתי לכאן ומה היה
לפני שהלכתי. עבר נעלם, עתיד יושב על ספסל צד ימין מעשן סיגריה
עם אלמנתו שתחייה, ורק גב של אישה עדיין מולי.
יוצאים מהגב חוטים דקים ומושכים אותי קדימה ואפילו אין לי
רצון.

עכשיו תבין, בנאדם, לא באתי אליך סתם ככה באמצע הלילה, יש לי
שאלה חשובה.
אין תשובה. אף אחד לא מטריח עצמו לענות. אף אחד לא אומר לי
עצור כשאני עובר ליד פיצוציה מאירה. גם אני אפתח לי מכולת קטנה
וסיגריות יהיו לי בזול. נגמרה הקופסה. שאחזור לאחור, לחנות?
אין כל צורך. תרוץ טוב לראות את פניה.

"סליחה? אפשר אולי סיגריה?"

"כן, ודאי."

ודאי היא אמרה. אולי בכל זאת צריכה עזרה הגברת.
צדודית יפה, בהחלט. ועכשיו יש לומר לה מילות נימוסין.

"תודה".

היא מותחת צוואר ושיער חום גלי מתרחק אגבית אל גבה. המצית שלי
כבר מחוץ לכיס המכנס, אנחנו טובעים בתוך להבה כחולה-צהובה,
מעלים לשמיים ג'אז עשן סמיך וגלים סקסופוניים. היא מודדת אותי
במבט. אולי זה קרה לה, אולי יבואו לה אישונים מורחבים, אליי,
רק לרגע, רק קצת, לפני שאחזור אל הפארק.

גונחת אצלי במיטה. שום דבר, שום דבר, רק סיגריה, עכשיו אל
הפארק חזרה.