New Stage - Go To Main Page


יאיר צוחק למטה צחוק מתגלגל. כל-כך מהר מפתחים חוש הומור.
"הוא ג'ירפה?!", "לא!". הוא לא ג'ירפה. הוא בן שנתיים וקצת,
ומתגלגל מצחוק. כל ההברות נשמעות מסוכרות עם מוצץ בפה.
הבת של אמא שלי גורמת לו לצחוק, מלטפת. אמא שלו. רק אתמול
הייתה מרביצה לי שאני אלך לקנות לחם וכבר צועקת כל-כך בטבעיות
"כפרה עליך!" מדי בוקר.

איזה ניגודים. "אמא כאן לידך כל הזמן", איכשהו המשפט הזה מקשר
אותי למקומות שליליים ביותר. התניה מפרסומת של ויצו לדעתי.
"הוא שועל? אווווו", "לא!!!". הוא גם לא שועל. מה הוא כל-כך
מתגלגל מצחוק? לפני כמעט שלושים שנה אמא של אחותי, פגשה את
בעלה שניסה להתחיל עם חברה שלה דרכה. הם בטוח לא חשבו שעוד
שלושים שנה הבת שלהם, זאת שהייתה מכריחה אותי לקנות חלב
ולהחזיר לה את העודף, תייצר חלב בעצמה.

כל-כך אכזרי וטהור. ולמה כל הילדים נולדים תמימים? לא לכל אחד
זה מגיע הסבל הזה. לא כל אחד מפתח חוש הומור. סיפרו לי פעם,
שבבית שבסוף הרחוב, מדי לילה נשמעות צעקות ובכי. כל השכנות
מתלחששות, גם המשטרה פעם הייתה שם, סיפרו לי שהם היו מספיק
טיפשים כדי להכנס לרחוב עם סירנה ואור כחול. כמובן שהבכי פסק.
כמובן שאף אחת מהשכנות לא טרחה לדפוק בדלת. סתם כדי לשאול אם
אפשר לקבל טיפת חלב ולהציץ פנימה. אולי אנשים כל-כך יפים
מפחדים להסתכל לחושך של הבית בקצה הרחוב בעיניים. "הוא זאב?
גררר!", "לא!!!".

"אבא!,", רק לאחותי יש את הכשרון לצעוק משפטים עם סימן קריאה
ופסיק. אלו משפטי הסמכות הידועים שלה."שים שתי כפיות ומים חמים
ותעביר מכוס לכוס.". עד שהיא ובעלה לא ימצאו דירה אבא שלי
ימשיך להיות אבא שלה במלוא מובן המילה. "הוא כלב? ווף ווף".
אין תגובה, המשחק מתחיל להמאס עליו.
"לא, הוא לא כלב...", גם על אחותי נראה לי שהמשחק נמאס, אבל
היא מתפשרת, ממלאת גם את התפקיד שלו. מה לעשות? צריך שילך
לישון.

בבניין שמונה קומות, יש לאחי חבר שפעם נראה כל-כך מפוחד. אנחנו
אף פעם לא היינו מפוחדים כל-כך. ופעם אחת, כשהוא נפל בכדורגל,
הוא ביקש מאחי להכנס אלינו כדי להתנקות ולשתות כוס מים. הוא
אמר בתמימות דעת שאמא שונאת שהוא חוזר עם בגדים מלוכלכים. רחל,
חברה של אמא שלי, היא עובדת עם רותי, השכנה מהבית שבקצה, זה עם
הבכי. היא סיפרה לאמא שלי שלפעמים רותי לא באה לעבודה ארבעה
ימים, כל פעם בתירוץ אחר. "הוא... חתול? מיאווו", חצי פיהוק של
אחותי, יאיר לעומתה עירני ומוכן לכל. "לא!"

רק כשאתה מגיע לגיל מסוים, אתה מעריך כל מה שההורים שלך עשו.
כל מה שהם נתנו לך במשך השנים. אבא נכנס לחדר, אני מחבק אותו
ובוכה. הוא רק רוצה שאני אהיה מאושר. כשאני אומר את זה לחברה
שלי, אני אף פעם לא מתכוון לזה באמת. "הוא ברווז?", "גע גע
גע". הידע של יאיר בחיות מרשים יחסית לזה שהוא אף פעם לא ראה
שום דבר חוץ מג'יני הכלבה שלנו.

באחת הפנימיות בארץ, יש ילד אחד שעושה בלאגן בשביל שישאירו
אותו שישי-שבת. העובדת סוציאלית סיפרה סיפור חיים מאד קשה.
כשהוא יוצא הביתה הוא חוזר בימי ראשון עם חשק מחודש להרוס, עם
חשק לנקום.עם סימנים בידיים, ובגב, ואחד ליד האף שקשה להסתיר.


"אדום".
"זה מיץ פטל...?", "כן!!!", "נכון ממי! מיץ פטל!". יאיר ניצח
במשחק, שניהם מאושרים. הוא בחיים לא יסכים לישון
עכשיו. לא לפני שהיא תרדם בעצמה. "אדום!",
"נכון ממי, מיץ  פטל אדום!".
"תודה אבא, שים לו את הבקבוק על השידה פה".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/12/03 20:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אזולאי אזולאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה