זכרונות מתוקים,
כמו תפוח בדבש,
מחכים שבהם אזכר,
ואזכור אותם ממש.

זכרונות של ילדות,
וזכרונות של עצבות,
זכרונות קשים,
זכרונות מן אנשים.

לא ברור לי למה,
למה הזכרונות באות וחולפות,
כמו אגדה שזה עתה נסתיימה,
כמו שיר, שמתנגן לאורך כל היום.

אתה ואני - לנצח נחלום.

ילדים שובבים
משחקים במשחקים
ועוד נולד מגיע,
מגיע לחיים,
הוריו רוצים בטובתו,
הולכים הביתה להניקו,
והנה עוד חיים פורחים.

אתה ואני - לנצח, לעולמים.

היין שהשארנו נוזל על המפה,
כאילו דיממה עליו חיה טרופה,
החלום שחלמנו, חלמנו יחדיו,
מחכה שנגשימו, נגשימו עכשיו.

אתה ואני, אני ואתה.

לא...! לא...!
לא ייתכן! לא ברור לי מדוע...
אתה בעצמך כ"כ בטוח.

בבקשה תאמר לי,
מדוע?
מדוע זה רק זיכרון.
מדוע, מדוע
אני לא חולמת היום.