יש אנשים שמגיעים לכוכבים.
אני לא אחד מהם.
אני רק מסתכל, מרחוק, מהאדמה, בכל הכוכבים שם למעלה,
מנסה לקפוץ, להגיע, אך תמיד נימשך למטה, חזרה, אל האדמה.
אפילו השמיים רחוקים לי.
וכולם עפים מעלה, מעלה, לשמיים, לכוכבים, לירח.

יש אנשים שהם כוכבים.
אני לא אחד מהם.
אני רק סלע, קטן, חסר צורה וללא אור.
מנסה לזרוח, להאיר- אבל אין בי את הכוח, את היכולת, את השמחה.
כל הכוכבים מאירים ואני נעלם,
ניבלע באורם ויותר לא קיים.

יש כוכבים שהם אנשים.
אני אחד מהם.
דולק מבפנים, באור קטן - אור שקט ומוסתר.
ואף אחד לא שם לב,
ואף אחד לא מתקרב,
והאור דועך והלב מתרוקן ועוד אדם כבה.