במרומי נפשי מצאתי יגוני
ובשאול אמצא נחמתי.
כי יזהר האור ביתר קודש
כשעננת האופל תקיף אהבתי.

בראשית ברא האל את האופל.
האופל הסובב, המקיף ,האורב.
ובנשוב רוחות האופל הריקות
סבב לו העפר.
בסיס התהוות אהבה וכאב.

ובבסיס ברא הוא את השמיים והארץ
וסבב העפר בתוהו ובוהו במחשכי האופל
באינסופיות כנועה.
מרוממות אל השאול-מן היגון לגאולה.

והצית בעפר ניצוץ בצלמו
ויבנה העפר צורת אור קדושה.
ובאש הכאב יחצוב בדם
דם כקרבן לאוהבי החכמה.

ויעמוד האיש מכוסה הדם,
צרוב האש - עטוף זוהר התודעה.
וישם על ראשו את מצנפת הליצנים
ויקרא שמו המודע.

והאופל עודנו סובב,
מפיץ את כאב המבחן,
בורא והורס עולמות פנימיים
לצליל צחוקו של האחד.

צחוק עשה לי אלוהים
ויקרא שמי המודע.
ובמחיר ההתעלות אשלם בדמי,
ואור קדושתי על מזבח שפיותי.

ויחזק האור ויתהווה לדמות
ומנגד תעמוד דמות האופל
ומנגד שניהן תעמוד דמותי,
דמותי הנלעגת,
חבושת המצנפת.

הגיחוך האלוהי...


במרומי נפשי מצאתי גאולתי
ומן השאול אדלה נחמתי הברוכה.
ברוך אתה אשר בחרתני,
כי לבסוף הבנתי את הבדיחה.