אני מצטערת שאני נפרדת ממך ככה, במכתב, אולי אין לי מספיק
אומץ, אולי אני פחדנית, אבל אל תשפוט אותי, עולם, תנסה לזכור
את הרגעים הטובים שהיו לנו ביחד, תנסה להבין שלא הייתי מסוגלת
לראות את המבט העצוב והחסר אונים בעיניים שלך בזמן שאני הולכת.
אתה מרגיש אשם עכשיו? תפסיק! אל תאשים את עצמך. הרי היו לנו
רגעי אושר, היו ימים שבהם הרגשתי כאילו אני מכירה אותך כל
החיים, עכשיו אנחנו כמו זרים, גם אתה מרגיש את זה נכון? תבין,
זהו הדבר הנכון לעשות. ומישהו היה צריך לעשות את הצעד הראשון.
אני שלמה עם ההחלטה, ולמרות שאני אתגעגע לראות את הפנים שלך כל
בוקר, זה פשוט משהו שהייתי חייבת לעשות, לטובת שנינו. אל תנסה
להחזיר אותי, הכריזמה שלך כבר לא עובדת עלי, אל תשכת שאני
מכירה גם את הצדדים האכזריים והמכוערים שבך.
זהו בעצם, מחר אני כבר לא אהיה כאן, תנסה לזכור אותי לטובה, אל
תשכח את הרגעים הטובים שהיו ביננו. אני בטוחה שתתגבר ותמצא
מישהי שתגרום לך להרגיש אהוב ומוערך באמת.
להתראות עולם.
שלך. אני.