עצמי את העיניים... דמייני לעצמך שאת בחוף הים.
שוכבת על החול, נותנת לגוף לשקוע,
ולשמש לשלוח קרניים נעימות שיחממו אותך.
את מריחה את הגלים, ומקשיבה לציוץ הציפורים.
כל גל שמתקרב, שוטף עוד חלק במחשבות המטרידות את ראשך...
לאט לאט, הראש מתנקה, הגלים מתנפצים ברקע, והבעיות, ההורים,
החברים, המורים, וכל הפרטים בחיי היומיום שמעיקים עליך,
ומכבידים על מחשבתך, נעלמים יחד איתם.

ואת שוכבת, רק שוכבת שם. לא מוטרדת מדבר.
נותנת חופש לעצמך.. מתנתקת...
הכל שקט בפנים. את מרוכזת בעצמך.

הקשיבי לפעימות הלב, לנשימות, לדברים הקטנים, והמיוחדים שבך.

תוך שאת מקשיבה, נסי למצוא בעצמך, בתוך גופך, נקודת אור קטנה.
התרכזי בה.

לאחר שהיא ברורה, וקורנת, פזרי אותה לכל אורך הגוף, לכפות
הידיים, משם לזרועות, לכתפיים, לצוואר, לפנים, לסרעפת, חזה,
בטן, ירכיים, רגליים, ועד לכפות הרגליים.
עד שתהיי כולך מוארת, ומשוחררת...
העצימי את האור שבה, תגרמי לה להאיר את כל כולך.
לעורר את האור שלך, שלפעמים נדמה כי הוא כבה.

האור שלך לא כבה ילדתי...
הוא שם. תמיד היה, ותמיד יהיה.
כולנו מונעים על ידי כדור האור שבתוכינו.
הוא מספק לנו אנרגיה, מחמם את גופינו,
וגורם לנו לחייך, סתם כך.
הכדור לא מתפוצץ, לא נעלם, או נאבד.
הוא שם. תמיד. גם אם נדמה שאין באפשרותינו למצוא אותו.
האור שמניע אותו, הוא האושר שלנו.
אותו אושר שלא תלוי באף גורם חיצוני. אך ורק בנו.
אם נרצה, ונחכים להתבונן פנימה מדי פעם,
נוכל למצוא אותו בכל עת שנחפוץ...

עתה, שמרי על האור, והשלווה האופפים את גופך,
גלגלי את הכדור בחזרה פנימה, למקום הטבעי שלו, בתוכך...
חזרי לחוף הים...
הגלים שמתנפצים אל החוף, מחזירים אותך אלינו.
מוארת, מחוייכת, ושלווה יותר.
עם הגלים המתקרבים, פקחי לאט לאט את העיניים..









לזאת שעומדת מאחורי המילים- מקווה שתשובי בקרוב למצוא ולהעריך
את הזוהר שקיים בך, ותביני שיש בך כל כך הרבה ממנו...
אוהבת אותך.