|
כשאיזדורה מחוללת
העולם כמו נקפא
היא מרחפת, מעופפת
היא כל-כך, כל-כך יפה.
כמו מפרש כמהה לרוח
במרדף שאין בו זמן
סיפורך מסע פרוע
מלבושייך צבע דם.
את ציפור במעופה
את סוערת, את חמה
בצעיפייך עטופה -
כל חייך הם במה.
איזדורה אין שניה לך
את נשארת הכי גדולה
כי הזמן אינו יכול לך
את חוזרת ועולה.
גם מותך כמו לקוח
מבמת התיאטרון
כמיתר תליין - שלוח
צעיפך אל הגרון
במכונית פתוחה דוהרת
בא קיצך מהיר וחד
ובין מלאכים של מעלה
שוב רוקדת את לבד. |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.