לו ידעתי שאת שבירה
לא הייתי נוגע לשבריר שנייה
כשנגלית באותו הרגע
היית יפה וחזקה כסלע,
היית מזמינה ומפתה
ולא היה חשש לבעייה.
בקלילות התקרבתי,
ללכוד לך הנחתי,
ישר לתוך ידיך צנחתי
את כל שביכולתי נתתי.
ועכשיו שאין בכוחי לתת
הכל מתמוטט
ואת פתאם נשברת
בבשרי חותכת.
ואין האשם בך
אלא בי הפרחח
שכביכול אותך זנח?
18/07/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.