בעיניים דומעות התחלתי לכתוב,
עליך,עלי,על החיים,על אהבות.
עם ריח של סיגריות נכנסתי לדירה,
דיברתי עלי,עליך עם חברה.
בלי בגדים באתי אליך,
לספר לך עלי,עליך.
בשפתיים אדומות נשקתי לך ללכת,
אחרי שנים שרציתי שתבואי.
להתחיל לעבוד בשביל לברוח,
למלא מקום בכל הכח.
אמרתי לך "אוהבת",שמעת "תלכי".
אמרתי לך "בואי",שמעת"שלי".
רציתי הכל,נשארתי בלי כלום.
חיפשתי בכלום הזה-מצאתי המון.
עיגולים,שמיים,חיים.
הכלום שהשארת לי הפך להיות כל כך יפה,כל כך מלא.
הכלום שאמרת לי נהיה הכי עמוק,הכי הרבה.
כל מה שאמרתי שכחת,כל מה שסיפרתי אהבת.
עכשיו אין לי למה לבכות,אין למי לספר.
יש לי כלום-שזה כל כך הרבה.
אין לי שום דבר-יש לי מלא.
עכשיו כשתבואי אני אגיד לך ללכת,
עכשיו כשתראי תהיה שלכת.
עכשיו כשלבד אני רוצה להמשיך,
הכל עובר-כלום נשאר.
כלום הכי יפה,הכי מוכשר.
כלום שלי,כלום שנתת לי.