עוד מאז שהייתה ילדה קטנה, הייתה שמנה. בסדר מותר לה. אז היא
אהבה לאכול ולהנות מזה.
אז מה? למה זה היה אכפת לאנשים?
השמות והדברים האלה שאמרו לה, עוזרים לבן אדם להבין כמה
שהאנשים יכולים להיות רעים.
"לכי תאכלי יא קציצה!", "שמנה דובה", "משאית מסחרית", "יש לך
תחת כ"כ גדול שצריכים מריצה כדי להזיז אותו" ועוד...
במבט לאחור היא בטח צוחקת, זה באמת מבדר הרבה פעמים להסתכל על
העבר. אבל היא לא...
תמיד יכלתם למצוא אותה יושבת שקטה, בפינה, מפחדת לדבר. מפחדת
שיצחקו עליה.
דווקא ילדה מאוד יפה, אמנם שמנה, אבל עדיין יפה, מחוננת ועם
כישרונות בתחומים רבים,עם שמחת חיים שלא ראיתם מעולם, ועם
ביטחון עצמי והערכה עצמית ששואפים לכיוון האפס.
כל פעם שהסתכלה במראה, נגעלה. תמיד רצתה לרזות ולהיות כמו כל
החברות הרזות האלה שלה, שכולם מתלהבים מהן והן נחשבות ליפות
(למרות שהן בכלל לא).
יום אחד, היא החליטה על דיאטה. כן כן. ד-י-א-ט-ה.
וכך מדי יום ביומו הייתה אוכלת מאורגן ומסודר, ויורדת במשקל.
בקצב איטי אמנם, אבל יורדת.
וככה קילו, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה... 11, 12...
בשלב הזה אמרו לה: תזהרי מאנורקסיה. לא בעיה להגיע לזה, והיא
אמרה תמיד:
"אני? לי זה לא יקרה...".
אחרי ה-12 בערך היא כבר נשברה. רצתה להוריד הכל הכל הכל וזהו.
הסבלנות פקעה.
לאט לאט, קצת פחות אוכל בארוחת בוקר, קצת פחות בצהריים, קצת
פחות בערב.
"תזהרי מאנורקסיה" המשיכו להגיד לה.
"אני? לי זה לא יקרה...".
אח"כ הורידה עוד יותר מהכמויות בארוחת בוקר, בארוחת צהריים,
בארוחת ערב...
"תזהרי מאנורקסיה" המשיכו להגיד לה.
"אני? לי זה לא יקרה...".
אח"כ זה כבר הפך ליום כיפור ממושך. לא ארוחת בוקר, לא ארוחת
צהריים ולא ארוחת ערב.
אולי ככה מדי פעם קצת הרשתה לעצמה מלבד המסטיקים שאכלה כל
היום. אבל זהו.
"תזהרי מאנורקסיה" המשיכו להגיד לה.
"אני? לי זה לא יקרה...".
ואז מדי פעם בלאק אאוט פה, התעלפות קטנה שם, סחרחורת מדי פעם
ופעם...
"מה שלומך?" שאלו אותה.
"אני? טוב תודה אדרבא הכל טוב".
"את מרגישה בסדר? את נראית לא כ"כ טוב".
"אני? מצוין. קצת לא ישנתי בלילה".
"תזהרי מאנורקסיה" המשיכו להגיד לה.
"אני? לי זה לא יקרה...".
ואז מהילדה ההיא, שהייתה פעם, קיבלנו חצי...
כולם כבר אמרו לה, שהיא ממש רזה. אפילו מדי. שהיא צריכה לעלות
במשקל.
"אבל טוב לי ככה, יפה לי ככה. רזה זה יפה".
היא פגעה לעצמה בבריאות, הרסה לעצמה את הגוף.
"אז מה, אבל העיקר שאני מרגישה טוב עם עצמי. חוץ מזה טוב לי
ככה.
יפה לי ככה. רזה זה יפה".
"את אנורקסית. תלכי לייעוץ. את הורסת את עצמך לגמרי".
"אנורקסית ?!?!?
אני?!?!?!?!!?!?
לי זה לא יקרה...".