סצינה #1
יום/פנים/קרון רכבת, המושב בסוף הקרון ליד הדלת

גבר ואישה יושבים ברכבת, ובוהים - האישה לכיוון החלון, והגבר
לכיוון המעבר. מחזיקים ידיים. ברקע שומעים את הנוסעים מדברים,
שיחות חולין. לפתע הגבר מפנה את ראשו אל האישה, אשר מפנה את
ראשה אליו בחזרה.

גבר
אני הולך לשירותים שניה,
אני כבר חוזר.

הוא נושק על לחייה, קם מהמושב, מסתובב אחורה ויוצא מהדלת.
האישה מהנהנת בראשה וממשיכה לבהות בחלון כמה שניות. לפתע היא
מוציאה דיסקמן אשר מסביבו מלופפות אוזניות, מניחה אותו על
השולחן, מסדרת אותו, ושמה את האוזניות. לאחר כמה שניות היא
מתחילה לזמזם, לתופף באצבעותיה על השולחן ולנענע את ראשה. היא
מביטה אל החלון וממשיכה לזמזם ולתופף באצבעותיה על השולחן.
לפתע נשמע ברמקול קול של גבר.

גבר
שלום, אה, קוראים לי דני, לביא ורציתי להגיד לשירה כהן שאני
אוהב אותך, ו.. האם תתחתני איתי!


ברקע נשמעים הנוסעים מוחאים כפיים, שורקים, וקוראים קריאות.

V.O
נו, איפה העוגה? אם הוא מציע לה נישואים ברכבת שלפחות יביאו
עוגה! (צוחקת)

V.O
איזה רומנטי... למה אתה לא הצעת לי נישואים ככה? (צוחקת)

לאחר כמה שניות הקריאות נפסקות, הנוסעים חוזרים לשיחות החולין
שלהם, האישה עדין מזמזמת ומסתכלת בחלון. לאחר מספר דקות נפתחת
הדלת מאחורי המושב של האישה, והגבר יוצא. הוא נעמד לצד המושב,
ומסתכל על האישה למשך כמה שניות. האישה מבחינה בו.

אישה
מה?

הגבר מביט בה,  מתיישב לצידה, אוחז בידה ונושק ללחיה.

גבר
כלום שירה, כלום..

האישה מחייכת ומפנה את ראשה לחלון. הגבר מפנה את ראשו למעבר.