|
תחת צלילה של הדממה
שמש דצמבר עגומה
זיכרון רחוק מתעמעם
הצטלבות דרכים בראשי
וריח עתיק של ברושים
כרי דשא רחוקים
וראש מלא זיכרונות טובים
סימני שלג מסתירים את השביל
וגשם שוטף מרטיב את המעיל
מולי אינסוף בחירות
ואינסוף דרכים חדשות
אבל לא משנה לאן אלך
לא משנה לאן הגעתי
לעולם לא אשכח מאיפה באתי
מה שהפך כבר לחלק ממני
לעד ישאר בי
ישמור עלי מליפול
תודה שנתת לי הכל
בעודי מתרחק מהדרך
הופך אני ללא יותר מסתם מטייל
אבל בזיכרוני היא תמיד תישאר |
|
|
לאחותי הקטנה
והבולמית קוראים
במה חדשה.
גם היא כל הזמן
מתרחבת.
זוזו לסטרי, בן
יחיד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.