בתיאוריה זה צריך לעבוד. אך כמו כל תיאוריה, צריך להוכיח את
זה. ואם יצליח, זה אומר שיש לו עוד תיאוריה מוכחת לאוסף,
ותיאוריה מוכחת זה כבר עובדה מוגמרת.  
זה לא יכול לעבוד, אמר לו הקול הפנימי הזה, אתה לא יכול לנצח
אותו, שיושב לו ברכב הממוזג שלו, בעוד אתה פה למטה, קופא מקור
בתעלה.
שתוק, חשב לעבר הקול בחזרה.
שלב התיאוריה התקרב לקצו. יכול להיות שזה יעבוד, יכול להיות
שלא. אבל תמיד זה ככה - בונים תיאוריה, בודקים אותה, אם היא
נכונה אתה יוצא טוב, אם לא... ככה זה במקצוע, ככה זה במדע.
הוא אהב מדע. הוא לא אהב את הקדמה כל כך, הוא חשב שהיא משחיתה
את הדור, אבל הוא אהב מדע. המדע עזר לו לחקור כל כך הרבה
דברים. למשל לגרום לפיצוץ עז בעזרת מיקרוגל, חתיכת מתכת ושני
בלוני גז המונחים בצורה אסטרטגית... כן, הוא היה אדם פשוט
שתמיד השתמש במה שהיה בשטח. הוא לא היה עשיר כמו השאר, לא
הייתה לו אפשרות לקנות חומרים מקצועיים.
אבל עדיין, מדען זה מדען, בונה תיאוריה, בודק אותה ושמח שהיא
עבדה. פשוט אצלו זה יותר קריטי... ככה זה במקצוע, ככה זה
בחיים.
הוא אהב את החיים. בהחלט כן, לשבת עם כוס מרגריטה על החוף עם
האישה שהוא אוהב, אם הייתה כזאת, משקפי שמש, בגד ים, ללגום עוד
קצת ולחוש איך קצות האצבעות מקבלות חום מהשמש הקיצית. זה מה
שעשה בדרך כלל, רק בלי המרגריטה, ובלי אישה שאהב, והבגד ים שלו
היה התחתון, כי כשאין אז אין.
אבל עדיין, חיים זה חיים, נהנה ממה שיש, ושמח כשיש. פשוט אצלו
תמיד יוצא שאין... ככה זה במקצוע, ככה זה וזהו.
הוא שכב בתעלה, הגשם נוטף מעליו, רטוב עד לשד עצמותיו. מעליו
שמע את נהמת המנוע של הג'יפ החדיש, המהום רדיו, עוד שתי
מכוניות, הוא ידע שיעצרו פה - זה חלק מהתיאוריה שלו.
הוא אטם עצמו לקול שאמר לו כרגיל דברים לא מדעיים. מבחינתו,
אין הגיון במשהו שאינו מדעי.
הוא זחל מהתעלה, ונעמד שפוף קמעא. הוא לא רצה שניסוי שלו יהיה
מושפע מגורמים לא צפויים. ההתקדמות שלו הייתה בקצב סביר, לא
משהו שלא נכנס לפרמטרים של התיאוריה. הוא הגיע למעלה, לכביש.
שמונה מכוניות היו שם, וליד כל מכונית, בריון מסוקס, רובה
אוטומטי בידו. המכוניות יצרו מעגל מסביב לרכב גדול יותר,
שמתוכו נשמעו רעשי ויכוח.
הגשם לא הפסיק לרדת. מצוין. גם זה חלק מהתיאוריה. הוא התקדם
לעבר אחד הבריונים, בגדיו הקרועים והרטובים גורמים לבריון,
שאחז מטריה ביד אחת, לעקם את פרצופו. "'סתלק", הוא נהם, אך הוא
המשיך להתקדם.
ברק הבזיק, מאיר את הכל באור חולני, פניו החיוורים גרמו לאי
נחת ברור לבריון, ושאר הבריונים מסביב היו עסוקים בהימלטות
מהקור והגשם אל תוך מעיליהם השחורים והיקרים. עד עכשיו, הכל
תיאוריה, חשב.
רעם קרע את השמים בקול גדול, בדיוק כשנקרעה שן מחניכיו של
הבריון עם אגרוף שקיבל לתוך פניו. הוא נפל, נשקו האוטומטי נופל
לידיו. פה מתחיל הניסוי האמיתי. ברק הבזיק, והגשם התגבר.
הוא לקח את מעילו של זה שהפיל עכשיו. ממש ממש טוב, אני צריך
לפתח תיאוריה בנוגע למעילים - אני אפילו לא מרגיש את הרוח
יותר, התלהב.
הוא התקדם לעבר השומר הקרוב אליו, וברעם הבא שיחרר שתי יריות
בצורה חצי אוטומטית ומכוונת. הוא נפל על הרכב, ונראה כאילו
נשען עליו למנוחה. הניסוי ממשיך, צריך לבדוק את כל המקרים.
הוא מישש את עצמו, וגילה כי במעיל יש עוד שתי מחסניות. תקציב
לא צפוי לניסוי שלו - יש לקבל זאת בברכה, למען המדע.
הוא נכנס לתוך מעגל המכוניות, שני שומרים עמדו ליד דלת אחורי
הרכב הגדול שנראה כמו מחסן קטן, ועוד אחד ישב בתא הנהג מקדימה.
זו הייתה משאית עם קרון, הבין.
יש לו עוד שישה תת ניסויים עד שיוכל לאשש את כל התיאוריה שלו.
הוא התקדם לעבר המכונית הבאה, ואחרי שסינוור הברק, הוא לפת את
השומר מאחור, יד על הפנים, יד על הצוואר וסובב במהירות - קליק.
השומר נפל, דומם. עוד תקציב על ניסוי מוצלח, חשב ולקח מחסניות
ממעילו של שפן הניסוי האחרון.
עוד חמישה ניסויים מוצלחים, אחד אחרי השני - תיאוריה שעובדת,
אפשר ללכת לניסוי הגדול, שיוכיח כי צדק.
הוא לקח שני אוטומטים ואקדח שמצא. האקדח בכיסו, האוטומטים
בידיו. מחסניות מלאות ב-30 כדורים, מצב אוטומט, רעם חזק, ושני
שומרים נפלו. עוד מטח, רוסס תא הנהג. אופס, הוא שכח לחכות
לרעם...
ארבעים כדור שעטו לעבר המבנה, מחוררים אותו לגמרי, הוא זרק את
אחד הרובים, מוציא מחסנית מהכיס, וטען מחדש.
הוא יחכה, למדען יש סבלנות. חייבת להיות, אחרת יתייאש לפני
שיוכיח לעצמו אם טעה או צדק. הוא חיכה, שעה, חיכה שעתיים, ודבר
לא קרה, רק הגשם המשיך. הוא חיפש בכיסי מעילו החדש, ומצא את מה
שחשב ששמע - מפתחות.
הוא פתח את הרכב המתאים והתיישב, חיכה לראות מה יהיה. כשעברה
עוד שעה, הוא כבר החל לחשוש שמשתנה חשוב עומד להיגמר. עוד שעה
יש עד שתזרח השמש - הוא חייב להאיץ קצת את הניסוי.
הוא התניע את הרכב וכיוון אותו לעבר המבנה. הדליק אורות ויצא.
דבר לא קרה. לעזאזל. הוא הלך לאחד משפני הניסוי הקודמים, ולקח
מעיל ונשק נוסף, וחזר אל הרכב. הוא קשר את ההגה, שיישאר יציב,
את הנשק הציב על דוושת הגז ונשק נוסף על הברקס.
משך את הארמברקס, העביר לדרייב, ומחוץ לרכב בעט בנשק שעמד על
הברקס. הרכב שעט, בחריקת בלמים, ריח של גומי חרוך עלה באפו,
למרות הכביש הרטוב. רכב חזק, חשב.
הרכב שעט ונכנס למבנה, חלקי פח וגבס עפים לכל עבר, רעש המנוע
גבר משנחשף. ועכשיו, לניסוי הגדול מכולם.
הוא לקח את נשקו, והעביר לבודדת - הניסוי חייב להיות מדוייק.
הוא כיוון - וירה. פוגע ליד מיכל הדלק של המכונית. שיט. עוד
אחד - והפעם פגע. לרגע קטן נראה כאילו לא קורה כלום, ואז קרה
הפיצוץ. הרכב נשרף, ונראה רק השלד, אחרי שעף באוויר ונתקע
בתקרת הבניין, שהתמוטטה עליו, הקירות התעקמו לגמרי והריהוט
בפנים נופץ.
עד כאן התיאוריה עובדת.
אש אחזה בכל, גם המשאית החלה לבעור, הוא הסתכל עוד דקה, ואחר
כך עוד שתיים. אחריהם עוד עשר. שום דבר, הניסוי הסתיים.
הוא פנה ללכת, ואחרי שני צעדים נשמעה הירייה. פנים מדממות,
מעוותות, יד שבקושי אחזה באקדח, המכוון אליו עכשיו, אחרי ירייה
באוויר, הציצו מבעד לאש ולהריסות.
"מי אתה", שאל האיש בקול רם מדי למצבו, חשב.
הניסוי לא נגמר עדיין. חשב, יש עוד משהו לבדוק...
"אני רק מדען", ענה. פניו המבולבלות של האיש הגוסס לא משכו את
עיניו. מה שמשך את עיניו היה...
הוא עף אחורה מעוצמת הפיצוץ, מסתובב ברגע האחרון כדי שגבו
יקלוט אותו. הוא נחת בגלגול, ונשכב על הריצפה, על הגב, ואז
משצרב, התחרט והתהפך על הבטן, נותן למים לנקות את הפצעים.
רעשי אזעקה של שבע מכוניות הדהדו בראשו, והוא סימן ניסוי מוצלח
נוסף.