לו יכולתי להיות אתה ליום אחד,
לא הייתי עוזבת אותי לרגע לבד.
הייתי מחבקת מנשקת ומרעיפה אהבה,
ועל כל שעשיתי הייתי מבקשת סליחה.

הייתי מסבירה שזאת לא אשמתי,
שזה דפק שטבוע במוח שלי.
הייתי מבטיחה לפצות על כל מעשיי,
כי אם לא אפעל מה יעזרו סליחותיי?

הייתי מחבקת קרוב ללב,
כדי להעביר את כל הכאב.
הייתי רואה אותי כמו שאתה רואה,
מבינה סוף סוף מה אתה אוהב או שונא.

הייתי מבינה איך המוח שלך פועל,
איזה צד מהלל ואיזה מקלקל.
מה מניע אותך להיות מתוק ומתחשב,
ומה גורם לך להתאכזב.

איך זה שאני תמיד מעצבנת אותך?
ואיכשהו תמיד מצחיקה.
כמה לך כואב כשאני עצובה?
וכמה באמת אני לך חשובה?

איך אתה מרגיש כשאני נוגעת?
ואיך אותך אני תמיד משגעת?
מה מענג אותך יותר מהכל?
ואיך אתה תמיד שם כשאני עומדת ליפול?

אז הייתי מבינה שאתה שלם לידי,
שאין בשבילך עוד אחת, כולך רק שלי!
הייתי מבינה מה גורם לך לאהוב אותי,
ובחיוך גדול, הייתי שבה להיות עצמי!