את מעיין הכרתי בקבוצת התמיכה, או ליתר דיוק מחוצה לה. לא שהיא
יפה מדי, היא לא, אבל היא מאוד מיוחדת בעיניי.
בזמן הפגישה עצמה היא שתקה ורק מחאה כפיים. אבל קבוצת תמיכה
היא לא מקום שיפוטי, מי שרוצה רק למחוא כפיים זכאי לכך, שהרי
אם אצלנו לא יאפשרו את זה, אז איפה כן?
אזרתי אומץ, למרות שרציתי להרים את ידיי, ופניתי אליה ביציאה
מהבניין, ליד הלובי המפואר.
תרצי אולי לשתות כוס קפה אתי?
מעיין ספקה כפייה השיבה בחיוב: טייק מי און.
ישבנו למחות יחד. לשנינו לא קל, אנשים לא מקבלים אותנו כפי
שאנחנו, נאנחה מעיין, תוך כדי הרעש הבלתי נמנע, הם חושבים שאם
אנחנו מוחאי כפיים כפייתיים, אין לנו רגשות. בראבו עניתי לה,
תוך כדי מחיצת פניה לסירוגין, גם אני מרגיש כמוך.

את דנה פגשתי לפני חצי חודש במכון הכושר, או ליתר דייקנות,
מחוצה לו. היא לא יפה הכי, אבל היא כל כך מיוחדה עד שלא יכולתי
שלא לרצות אותה, ממש טייק מי און.
מצאתי אותה בוכה במבואה המפוארה. לא יכולתי להתעלם מהדימוע
שלה.
מה קרה? שאלתי. התרגזנו עליי ואמרו לי להיכנס החוצה, אמרה
ופרצה שוב בהדמעה.
מה זאת אומרה?
אתה יודע, טייק און מי, והנה זה אירע.
מה זה "טייק און מי"?
אתה מכיר את השיר הזה של אהא?
אהה...
אז הם מזמרים שם טייק און מי, לזה התכווינותי.
כן, אבל אין בי ידע מה זה.
זה כמו טייק מי און, אבל ההפכי.
אה נכון, לא חשבתי על זה. את כנראה צודקה.
בכל מקרה, טייק און מי, והנה הלך מנוי לשליש שנה.
ויתרתי על ההתאמנות, ממילא אין לי תעצומה נפשית להתאמן בכל
יממה, והייתה בי ההעדפה להתיישב עמה על כוס קפה.
דנה קצרה קצת, חמישה עשר דצימטר וחצי, וגם די נכבדת(אמנם לא
עשירית טון, אבל היא נרחבת). טייק און הר, יגידו כולם, אבל היא
מאוד טייק מי און, לפחות זה הטעם שלי.
דיברנו מאוד דקות יחד. יש לנו הרבה מן המשותף  -  שנינו לא
מוכנים ללכת אחרי הצאן. השפה הזאת רודנית, אמרה לי תוך כדי
ליגום הקפה, אני חייבה לדבר כמו כולם?
אנחנו נדברים אותו הדבר, העניתי לה והצטחקתי. הן, הענתה לי,
מלטפת את כפות פניי בעדינות, גם אני מרגשת כה.

את לילך פגשתי בקניון עזריאלי. מייד ידעתי שהיא האישה שלי. זה
לא שהיא יפה במיוחד, היא דווקא לא, אבל מייד הבנתי מה מטרת
הביקור שלה בקניון.
הבטנו זה בזו, בוחנים את היעדר השקיות, את האוזן המתאמצת לשמוע
בלובי המפואר של קומת המסעדות. היא חייכה, גם אני.
אני באמת מצטער, יכול להיות שאני טועה, גמגמתי לעברה.
אתה לא, ענתה לי בביטחון, תשעים ואחת שמונה, נכון?
איזו הקלה זו הייתה. את המשך הערב בילינו בקפולסקי. שתינו יחד
קפה, בגלל המוסיקה. היא סיפרה לי על המוטציה, ואני שלפתי את
עדכון התנועה האחרון שזכרתי.
זה ממש מתסכל, אמרה לי תוך כדי זמזום "טייק און מי" של אהא,
אנשים קשים, הם חושבים שאם אנחנו מאזיני גלגל"צ כפייתיים,
אנחנו לא בני אדם מיוחדים. ברקע התנגן לו השיר החדש המוכר של
סטינג, אולי זה היה החידוש המוכר לשיר המוכר של סטינג, אולי
היה זה הדואט המוכר בין סטינג לבין מי שחידש אותו, זה היה
מרגיע בכל מקרה. היישרתי מבט לתוך עינייה ואמרתי :
סטלגלגלגלג.
היא חייכה והשיבה לי: טייק מי און.