בטרם חצות ההיסטוריה את קו פרשת השכחה
היו נחצבים השמות בחריצי ערוצים נידחים, והאלים
היו נרקבים מדי שנה עם פירות מנחתם

אף במערות שחר הדברים חשו בצינת הבדידות
המנשבת מפסגות לא נראות

והאש הקדימה את הסיפור
שסופר סביב האש. קצה העתיד השתרע
אל אופק הוצאת הלחם מתנור החומר
וצריבתו בלשון הפשוטה

להווה קראו 'הווה'
ונגסו בו בשיניים חדות
כאשר השחים

כשטבעו בבצק הזמן
תווית ומחיר, לא ידעו שיהא עליו לתפוח בתרמילים
ולהחמיץ. אז גם נגזרו הנדודים,
הקדושה ושעות השובע הנדירות