|
בטרם חצות ההיסטוריה את קו פרשת השכחה
היו נחצבים השמות בחריצי ערוצים נידחים, והאלים
היו נרקבים מדי שנה עם פירות מנחתם
אף במערות שחר הדברים חשו בצינת הבדידות
המנשבת מפסגות לא נראות
והאש הקדימה את הסיפור
שסופר סביב האש. קצה העתיד השתרע
אל אופק הוצאת הלחם מתנור החומר
וצריבתו בלשון הפשוטה
להווה קראו 'הווה'
ונגסו בו בשיניים חדות
כאשר השחים
כשטבעו בבצק הזמן
תווית ומחיר, לא ידעו שיהא עליו לתפוח בתרמילים
ולהחמיץ. אז גם נגזרו הנדודים,
הקדושה ושעות השובע הנדירות |
|
|
הקטע עם
הסלוגנים בבמה
הוא אכזרי
במיוחד. בניגוד
לכל שאר היצירות
שלך אתה לעולם
לא תקבל
באי-מייל אישור
על פרסום או אי
פרסום סלוגן.
ככה אתה יושב
בבית מול המחשב,
כוסס ציפורניים,
רוצה למות. רק
למות. למות, ולא
לסבול עוד
לעולם.
איזי, אחת
שלוקחת את זה
קשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.