דפקתי על דלת גן עדן
בפעם המי יודע כמה...
הפעם הגעתי לשם במקרה
וכבר לא אחוזת תקווה,
כבר לא כל כך מחכה.

היתה זו דלת מעץ, גדולה וכבדה
לידה פזורים עננים לבנים
ומה מאחוריה?
איש לספר לא ידע...

דפקתי על דלת גן עדן
והפעם, באורח פלא - היא נפתחה.
את עיניי הציף אור גדול
מעליי נדלקו כוכבים
החלו מיד מרקדים, שרים ושמחים

אני נותרתי עומדת שם
פעורת פה ומוקסמת מן המחזה המרהיב
שנגלה לעיניי
חושבת אם עליי לצעוד פנימה ולהכנס,
כדאי, או לא כדאי?

הכל נראה טוב מדיי,
לא מציאותי.
אולי אני שוב חולמת? חשבתי לעצמי...

לפתע, מתוך גן עדן,
יד חמה של מלאך אליי נשלחה
היא משכה אותי פנימה
וברגע אחד, דלת העץ מאחוריי נסגרה.

ניצבתי שם בבלבול,
בתוך גן עדן
תוהה לעצמי,
ובוהה ביופי השמימי מסביבי

חשתי שאת ידי עוטפת חמימות נעימה
הסתובבתי והבטתי
היה זה אותו מלאך,
מעליו זרחה הילה לבנה

אזרתי אומץ,
ואחזתי אני בידו השניה
ומאז, מעל שנינו זורחת אותה הילה לבנה...

חיוך של אמת נפרש על פנינו,
ואור כוכבים מאיר עכשיו
גם מתוך ליבנו.

איי שם ניצבה לה דלת גן עדן.
היתה זו דלת מעץ, גדולה וכבדה
לידה פזורים עננים לבנים
ומה מאחוריה?
איש לספר לא ידע...





יפה שלי, תודה על הגן עדן שיצרת מסביבי. אני אוהבת אותך...