|
השמים התעבו לענן אפור
מכל עבר צעקה הדממה הניצחית
אל עצמות המתים חדר הקור
רוח הרעידה את צמרות העצים.
הר הרצל עומד עזוב ונטוש
מטופח צמחיה אך ריק מאנשים
קול פסיעה לא נשמע במורד ההר
נשמע רק קול אוושת העלים.
בשורות ארוכות הברים ניצבים
ממבט ראשון כל המצבות זהות
אך ממבט שני
הכתובות משתנות.
מתחת לכל מציבה שוכב חייל
חייל אמיץ שנפל בקרב
לחם הוא באומץ בקרקב על המדינה
בשבילנו, כן בשבילנו הקריב את חייו.
ובשורה הראשונה בקבר השני
מתחת לתפרחת שכמעט פרא צימחה
שוכב גופו של חייל אלמוני
חייל בודד ללא משפחה
הוא נפרד לנצח ממשפחתו המתבוללת
ועלה לארץ במסגרת "ההכשרה"
למד בישיבה בקרית ארבע
כשהציונות הדתית בליבו גברה.
בי"ג שבט בשנת תש"מ
נרצח בחברון ע"י מחבלים
היה זה סמוך לט"ו בשבט
כשרק רצה לקנות פירות יבשים.
ומאז עברו שנים הרבה
וגשם רב כבר ירד בחברון
ונדמה שאט אט בחלוףף השנים
שוטף הוא איתו גם את הזיכרון. |
|
|
ועכשיו לאמת
בפרצוף:
הגודל כ-ן
קובע!!!
האישה הממוצעת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.