אני קם בבוקר במיטתי, עם חיוך.
פתחתי עיניים אל תוך יום יפה.
אני נושם נשימה עמוקה של אוויר,
ממלא את גופי באנרגיה, ויוצא לי עוד חיוך.
אני מרגיש טוב. אני מרגיש שהעולם טוב.
כל רגע זה רגע טהור.
אני יוצא החוצה, מרגיש את השמש על פני ואת הרוח על גופי.
הרגשה אלוהית.
אני מרים את הידיים למעלה, פותח את לבי,
ונותן חיבוק גדול גדול לשמיים.
שולח אנרגיה אל כל העולם.
שולח אהבה אל כל אדם.
בפנים אני זוכר שבכל רגע טהור,
יש למישהו אחר רגע שחור.
שעכשיו יש כאב וסבל.
שעכשיו יש רצח.
שעכשיו יש אונס.
שעכשיו יש התעללות.
שעכשיו יש מישהו שרע לו, שרוצה להתאבד.

הוא קם בבוקר, עם כאבים בגוף ובנפש.
אני שונא. אני סובל. אני דפוק.
אין לי כוח. אני מת בפנים.
נמאס מהחיים.
אני מגרד חזק את גופי, מוריד את העור שלי.
לפחות עכשיו יש הסחת דעת.
נגמר לי הכוח. נשרף לי המוח.
אני הולך, כל זה לא בשבילי.