בבוקר יום חורף רגיל
אני מביט מבעד לחלון
נושא מבטי אל תוך החצר
מתבונן בעץ האלון.
על ענף יושבת ציפור בודדה
רועד הזנב ונוקש המקור
הציפור הבודדה קופאת מקור.

השמים נצבעו מזמן באפור
הטיפות מסתדרות שם למעלה בתור
טיפה אחת את השניה דוחפת
אל האדמה רוצות הן לרדת.
ועל ענף יושבת ציפור לבנה
רועד הזנב ונוקש המקור
הציפור הלבנה קופאת מקור.

היא לא רואה את הילדות השמחות
מקפצות בשבילים במגפיים חדשות
היא לא תשמע את שירת העשבים
שבשקיקה את טיפות הגשם שותים.
על ענף יושבת הציפור הקטנה
רועד הזנב ונוקש המקור
הציפור הקטנה קופאת מקור.

היא לא תראה את העצים שצומחים
היא לא תריח את הפרחים שפורחים
היא לא תזכור גם את השמים בוכים
ולא תראה איך דמעתם הם מוחים.
על האדמה שוכבת הציפור הזקנה
נרגע הזנב ושקט המקור
הציפור הזקנה כבר מתה מקור.