בין סבכי מלים ומשפטים נבוכים
מנסה להבין ולפתור מבוכים
עם כל מלה שיורה פיו - עוד חץ ללבי שגור
מתחרטת שנתתי לו את זכות הדיבור.

"אני מצטער, חשבתי שאותה אשכח"
הוא מביט בעיניים, שפל מלוכלך
"ובאמת שאהבתי", משפיל מבט ריק
רק שאת פניה ראית כשהיית אותי מנשק

חכי לי, ביקש, אך בעיניו אין הצער נוצץ
ואני מביטה, ממאנת לקבל את הקץ
נאבקת לא לחשוף מול פניו שאהבתי, ממיתיי
את ההשפעה שיש לדבריו על בלוטות דמעותיי

מביטה בדמותו שאז מתרחקת לעד
ולבי נצבט בי- כי הוא האחד
שסביבו תוויתי חלומות אהבה ושזרתי חוטים
אך הוא החזירני באחת לשברי גיהנום לוהטים

רק שיבוא, שיחזור לצדי
לוחש קול בתוכי, על ידי?
ואני לו אמתין בזו הנקודה
את לבי אשמור לו מוגן מכל מעידה

או אז קריאה נגדית בי מתעוררת
אינך צריכה שאריות של האישה האחרת!
אם לא יצלח לו איתה, יחזור אז אלייך?
ובהמתנה אומללה תבזבזי את ימייך?

"אך אוהבת!" מוחה שוב הקול הראשון
או אלוהים, קולות שאינם מניחים לי לישון
"טיפשה, ילדה קטנה ותמימה"
הקול השני משיב לחימה
"שכחי ממנו, אין הוא שווה דמעותייך,
שכחי והמשיכי לחיות את חייך
כי גם אם ישוב ויבקש אהבתך חזרה
לא תוכלי לחבר את מה שקרע
תדממי דמעותייך ותתייסרי בצלה כל העת,
צלה של האישה
- שאהב באמת