לחיות בשביל אנשים אחרים, זה נורמלי?
אני לא מצליחה לחיות בשביל עצמי, זה כואב מדי.
תרופות, טיפולים למינהם, בית חולים, אישפוזים, רופאים - לא
עוזר.
בסדר, אני מודה, אני לא נורמלית (מה שזה לא יהיה...). אז מה
עושים? נותנים לי לחיות בכאב, לא אכפת להם? כואב לי לחיות, הם
טוענים שהם אוהבים אותי, אז למה הם רוצים שיכאב?
כואב לי, כואב לי לראות אנשים שעושים דברים שאני לא מצליחה:
לצלם, לשחק, להתבגר, לצחוק, לשמוח... לחיות... למות.

גוססת ואף אחד לא מואיל בטובו למשוך את התקע של מכונת ההנשמה
מהחשמל. הם צריכים להיות שמחים בשבילי, בשבילם - לא אגזול להם
עוד כסף, לא אגזול עוד מקום, לא אפריע, לא אכאיב.

לחיות כדי לשנות את העולם? זה הרבה אבל, האם זה מספיק? סבלנות,
סובלנות, נדיבות, צניעות... האם אצליח להסתכל בחלון ראווה
ולראות שאת השמחה, שלוות הנפש, האופי המושלם, לא אוכל לקנות?