ואני הנאנסת
שכבתי שם עם רוצחי
וכבר עברו כמה שנים
מהפעם ההיא
מאז שרצח אותי בין אלו הסדינים

פניי שונות, פני-אישה אחרת
והוא לא ידע
ולא ירגיש דבר
דמות חדשה, שצמחה מההרס
שהוא במו טלפיו יצר

וכלי הרצח, כלכך קרוב
נתון עמוק עמוק בגרוני
כמה שנים של סבל
וכמה כאב ודמעות
והנה, הוא נתון לדיני

וכשנרדם מיד לאחר שגמר
מביטה אני בצללים של החלום השבור, בדמותו
משננת לעצמי שיכולה בשבריר שניה קצר
להביאו עם השמיכות למותו

עם עיניים קרועות לרווחה שוכבת
כמו בלילה ההוא, כשהכל נגמר
אך מאזן הכוחות השתנה, ועכשיו-
ידי כאן השולטת
אז למה לעזאזל אני מרגישה אותו הדבר

הו לורנה, איה את כעת, כשצריכה אני כל-כך
שתחזקי את ידיי ורוחי
מדוע אני כה מרחמת עליו
והוא בקלות שכזו אז הפך את תוכי

הוא לא מזהה אותי
ואני אותה האחת
או שאולי עשני אחרת - כשרצח את הטוב
אז למה מתעוררת בי חמלה עליו
אחרי שנים של דקירות ציפייה
דווקא שככה קרוב...