כבר שלושה חודשים עברו ואני עדיין ממתין; יום יום, אני יורד
לשם, ללין, וממתין.
אני זוכר כשעוד הכל היה טוב איך היא באה אלי ואמרה "תספר לי
משהו מעניין, משהו עלי" וצחקה.
אני שתקתי זמן מה ואמרתי לבסוף: "אפשר לצטט לך שיר?"
היא צחקה ואחר כך שתקה.
לאחר זמן מה היא חזרה ואמרה "נו!"
"נו מה?" שאלתי בהפתעה.
"אתה לא מצטט לי איזה שיר? הרי אמרת שאפשר, לא?"
"מצחך מתחרז עם עיניים ואור."
היא שוב צחקה. "מאיפה אתה מוציא את השטויות האלה?"
"מאריק אינשטיין, כמובן." אמרתי בהכרזה.
היא צחקה בשלישית. אחר כך נרגעה ושתקה.
לאחר כמה דקות התנשקנו כמו שלא התנשקנו קודם, ואז התקדמנו
ל..., ו... - זה כבר לא עניינכם.
אני זוכר איך אמרתי לה, "ניפגש בלין", אני זוכר איך חיכיתי
לה.
אני עדיין יורד לשם לחכות לה, כמו אז, אני עדיין ממתין, אולי
הפעם היא כן תגיע ולא תמות בדרך בתאונת דרכים.