מולי נמתח המסלול
כסליל צבע אדום
מנוקד שורות לבנות.
באויר זורמות קריאות הקהל
כאילו עשוי העולם ממלמולים.
מתנשם אני בכבדות
אין זה הוגן!
כבר התשתי כוחותיי
כדי להגיע לנקודה זו.

משמאל
אצן מותח שריריו
רגוע ונינוח
חזהו עולה ויורד בנשימות איטיות
ניגוד נוראי לנשימתי השורקת.
ובעוד אסתכל
מרים הוא פניו אליי בחיוך
פניו של אבי,
כה צעיר
כה חזק.

מתבונן סביבי בבהלה
פרצופים מוכרים
אגודלים מורמים
אף את סבתי אראה
שוב נערה גמישה
חיוכה חושף שיני פנינה.


"אבל אני כה עייף!"
יוצאת הצעקה מגרוני,
קולי מוטבע
על ידי צעקות עידודם.
ובלית ברירה
אני מכין עצמי
מותש ורועד
למירוץ.

אקדחים יוצאים
ראשון יורה מולידי
הכדור מפלח האוויר
ואבי מפלח המסלול
המהירות מטשטשת תוויו.
אחריו יורים השאר
ובעת יהדהד עוד הרעש
וכבר כתמים הם במרחק,
מותירים אותי עומד במקום.

וביד חלושה
אקח אקדח
טעון ומוכן
מתחנן שאשתמש בו
אפתח במירוצי
על גבי מסלול מזמין.
אך לא לאוויר אכוון אותו
אני כה עייף
רוצה אני רק
לישון.