רטט עובר ברצפת עולם
הד צעדי הנחוש
עת אמחוץ עפר השביל
פניי מופנות קדימה.

פתחים באוויר
לאפשר מעבר הקליעים
השואגים אחריי
מאיימים לקרוע חוטים
ולהתיר קשרים.
אך אני כחירש
פניי מופנות קדימה.

דמעות בצבעי יין
נוזלות מידיים מתחננות
שבורות בעבר
ועתה,
נמחצות עם העפר
תחת מגפיי,
פניי מופנות קדימה.

ומולי,
הם ממתינים לבואי
ידיהם הלבנות
מוחבאות מאחורי גבם,
מתנות או סכינים
אינני יודע,
אינני יכול לעצור.
הולך על עפר טחוב דם
בורח מקץ לקץ
פניי הפצועות זולגות דמעות
אך
מופנות קדימה.