יושבים ומדברים - מעגל של שווים,
בונים מגדלים באוויר.
הקצינה מדברת - הרב"ט שותק,
למרות שבעצם רצה רק להסביר,
להסביר איך מרגיש לו רב"ט -
ולא רק רב"ט אלא חייל -
ולא רק חייל אלא אדם -
איך מרגיש לו אדם כשקצין,
ובעצם - אדם שווה לכל דבר,
לא מוכן להתנתק מתפישת העבר.
הוא לא מוכן לשנות, לא מוכן לוותר,
ובשפתיו אומר דבר אחד אבל בליבו מתכוון לאחר.

והרב"ט האדם יושב בשתיקה רועמת,
בעיניים קרועות מביט בקצינה הזועמת,
במילותיה ניפצה אחד לאחד את מגדליו,
ולרב"ט נותר רק לשבת במעגל בין דומיו,
הוא לא עוד מקשיב - הוא פשוט לא רוצה
הוא הפסיק להאמין שהאנושיות שאבדה לה -
עתידה להימצא.