בישלתי, אחרי ש-17 שנים הצהרתי בכוונתי לא ללמוד להכין אוכל,
אף פעם!!! הייתי מעדיפה לרעוב! לאכול מקופסאות שימורים,
שאריות! ולא לבשל! מן הצהרה מוזרה כזאת, אבל הצהרה החלטית!

ואז יום אחד הוא אמר לי שהוא רעב, אז בישלתי. הרתחתי כמה ירקות
כמו שראיתי בערוץ 2 ביום שישי,
הוספתי תבלינים, והכנסתי לתנור- שיהיו מבושלים הכי טוב.

ואז לקחתי את המנה העיקרית - לב. עקרתי את הלב שלי, תיבלנתי
אותו קצת כמו שעושים במסעדה של השיפודים. הוא היה עוד טרי אז
ישר הרתחתי אותו במים על הגז.

את השולחן ערכתי. שמתי מפה לבנה, צלחת מהכלים המיוחדים של אמא,
סכו"ם מכסף, מזגתי לו יין אדום בכוס מקריסטל, שמתי נר והדלקתי
אותו. הוא התיישב לשולחן מצפה לאוכל שלו, מת מרעב.
סידרתי את הירקות שיצאו מהתנור יפה על צלחת ואת הלב שמתי
במרכז. קישטתי קצת עם עלים כאלה שהיו במקרר והגשתי לו. הוא
חייך והתחיל לאכול.

הבטתי בו מהצד, אוכל את הלב שלי. כנראה שלא בישלתי אותו טוב כי
כשהוא נגס בו השפריץ דם, על המפה הלבנה, על החולצה שלו, על
פניו...
דמעות זלגו מעיניי. הוא אכל אותו כ"כ בתאבון, לא שם לב לדם
שהושפרץ לו על הפנים.

קמתי והלכתי.
זהו! אני יותר לא מבשלת בשביל אף אחד!


                      מוקדש לזה ששבר לי את הלב