אורי.מה אפשר לומר על אורי? הוא ילד טוב כזה.  ילד טוב כמעט
כמו שאני ילדה טובה או לפחות הייתי עד שהתקלקלתי.
ואורי תמיד שם. גם דואג שאני אדע שהוא תמיד שם ושכל מה שאני
צריכה ממנו הוא ייתן ואם אין, הוא ישיג. כזה אורי.
הוא מאוהב בי, אבל שנינו משחקים את המשחק.
שנינו מעמידים פנים שזה לא ידוע.
הוא לא שואל יותר מדי ולא מחטט עמוק מדי. פשוט שם שצריך. עם
חיוך, סיפור או סתם בלי שום דבר.
קראתי לו היום. אחרי  שיחה קשה עם האהבה שלי, שדאג לתת לי
מקלחת מציאות. לא יכולתי להתמודד עם העולם. כל מה שרציתי זה
להשתכר. לא להתמודד עם העובדה שאני אוהבת ושהצד השני לא אוהב
חזרה. כמעט כמו אורי.
הוא התייצב כחייל נאמן.
הצבתי מול שנינו חבילה של בירות.
רציתי לברוח מהאמת. לשכב עם אורי ולשכוח לשניות את איתי.
שתיתי. הוא שתה אפילו יותר. רק אז הוא העיז להסתכל לתוך עיניי
ולשאול: מה קרה, אתי?
"קיבלתי תובנות חדשות מאיתי, שאני לא מוכנה לקבל. אני סובלת
מרגישות נחיתות שלא מאפשרות לי להיות נאהבת עליו".
הוא הנהן. ליטף את שערי וניסה לדבר אליי. לנסות ולדבר לי שאין
כל בסיס לרגשות הללו אצלי, שאין לו מושג איך אני מצליחה לפספס
את הקסם שבי, את הטוב ואת האופי. דיבר והמשיך ללטף את השיער.
מילים וליטופים.
ושם זה נגמר.
כזה הוא אורי.
ילד טוב כזה. כמעט כמוני. לפני שהתקלקלתי.