צפצוף נשמע בתוף האוזן השמאלית, הם הגיעו.
עלו במעלה המדרגות אל חדרי, הם הרעישו.
העוזר השמיע קול התרעה, אני מיהרתי.
לבשתי הסדין, סידרתי שערי, פסקתי מתעסוקיי, ישבתי על כסאי.
הם באו לערער את מקומי, הם באו להדיח, להשמיד, לפנות את
הווייתי לאוויר.
האחרת מתחננת, כאילו מחכה למכה שתבוא, מלכת הדרמות מתעוררת
לחיים.
העוזר מתחנף לבואם, מביא להם מים ואוכל, הם מרגישים עצמם בבית.
מתיישבים כל אחד עם מבטו אל השני, מקיפים אותי.
טיפת זיעה מטפטפת לה מהמצח, נוטפת, אל שמע מגע המלח עם רצפת
העץ של החדר המפואר במבצר.
הכל שותקים, אין מדברין.
האחרת מתחילה להשמיע קול, ואומרת בקול תחנוני 'בבקשה... תלכו'.
הם ממשיכים להמטיר עם מבטי אימה ולא אומרים דבר.
הם מביסים את הקול הרך, השקט, של האחרת, היא נתפסה. עכשיו זו
רק אני.
העוזר אובייקטיבי, טוב למי שטוב אליו. היא שלהם,
אני ממשיכה להיאבק.