אלוהים קרוב עכשיו יותר מתמיד להוויה הקיומית שנושא בתוכו כל
אורגניזם חי נושם וטורח לשרוד. הכל עניין של נקודת מבט. מהיכן
אתה מסתכל על הדברים, מה צורת העמידה בזמן ההסתכלות, על מה אתה
נשען ואיפה מתמקדות עיניך באותו רגע מסוים בו ההתרשמות מותירה
את חותמה האמיתי על תאי העצב בראשך. תלוי גם איזה תאים אלו
בדיוק, מה חזקה השפעת הדעות הקדומות שלך, באיזה מצב רוח אתה
נתון, מה הצלילים שאתה שומע באותו רגע, מה אתה מריח, כיצד אתה
חש ואת מי אתה באמת אוהב פרט לעצמך. זה גם יכול לשנות מה צבע
השמיים ולאיזה כיוון הציפורים עפות באותו רגע ומה חזקה של הרוח
וכמה הלחות מצליחה לחדור מבעד נקבוביות העור שלך. תלוי גם מה
חזקה חיבתך לחיות מחמד מסוג שונה כביכול, מאיזה אנציקלופדיה
נהגת לסכם את שיעורי הבית בטבע עד כיתה ג' ואיזה צבע, סוג
ואופן קשירה היה לשערה של הילדה שאהבת בכיתה ו', ועל איזה עץ
ובאיזה חבל קשרת את הכוסית ההיא בכיתה ט', ואם אתה או חבר שלך
צעקתם עליה שאף אחד לא יאמין לה והיא מזדיינת עם כולם כבר
ארבעה חודשים.

 אם היה מדובר כאן על כתיבה יצירתית היינו מפרטים על קרבתו של
אלוהים להוויות שונות ומשונות וההשפעות לגבי הקיום של
האורגניזמים במישור המחשבתי וסיכוייו להגיע לאושר הנכסף או
לסוד הקיום, אך מתוקף היותנו שייכים לתרבות צריכה ורובנו
המכריע נולד לתוכה, מה שמעניין אותנו זה הכוסית על העץ. אז
נחזור חזרה לכיתה ט', אליך שהיית הגורר או הנגרר, אבל בכל מקרה
היית חרמן אש, מה זה אש. והכוסית, הכוסית מה זה כוסית. וגם אם
לא, אתה ברמת חרמנות שהיית מזיין עז סורית חולת עגבת. והיא
מזדיינת, מה זה מזדיינת. כל החברים שלך סיפרו לך איך הם
תקעו-רכבו-קרעו לה את הצורה. והיא גם מתלבשת ככה, עם מיני קצר
וחולצות בטן צמודות. והיא רוצה, רואים לה בעיניים שהיא רוצה,
השרמוטה. אז מה אם היא לא ממש רוצה עכשיו, היא תהנה אחר כך.
היא כבר עשתה את זה איזה מיליון פעם. זה משחק מקדים. היא משחקת
אותה, הזונה. היא רוצה. רוצה אחושרמוטה. היא סתם. לוקחים אותה
ליער. איזה בוקס קטן, כאפה קטנה. עוד לא יצאתם מהאוטו. ואז אתה
קושר לה את הידיים מאחורי אלון מצוי. בחיים לא עניינו אותך
עצים. אבל איכשהו בתוך הצעקות של הכלבה אתה שם לב שזה אלון
מצוי שאתה קושר אותה אליו. ואז הקטע עם הבגדים שנקרעים, וסטירה
ועוד אחת ורוכסן שנפתח והיא מפסיקה לצעוק ואתה לא שם לב כי אתה
סותם את האוזניים ואתה קורא את השפתיים של החבר הגורר או הנגרר
שכבר לא נראה כ"כ נגרר "תראה, היא נהנית". ואז אתה פותח את
הרוכסן ועומד לך כמו שלא ידעת שיכול לעמוד לבן אנוש. ואתה רואה
את הדמעות שלה מקרוב כשאתה נצמד אליה, ושומע בכי חרישי כזה,
כאילו של ילדה קטנה, כמו זאת בפרסומת לאגודה לילדים בלי קורת
גג. אתה מזיין אותה ולא מצליח להיזכר בשם של האגודה הזאת. אתה
עוצם את העיניים והדבר היחיד שאתה חושב עליו זה ילדות רעבות עם
בכי חרישי. ואח"כ, כשאתה גומר ומתרחק אתה רואה את חבר שלך צועק
עליה ואתה עוד פעם סותם את האוזניים וכל הדרך הביתה מה שאתה
שומע זה את הבכי החרישי ההוא, רק שהפעם הדמעות הן שלך.

 נדמה כאילו תרבות הצריכה זה לא מה שהפיסקה למעלה באה לספק
ונדמה כאילו האדם רדוד כל כך שרק סקס ואלימות נטו הם הם כמיהת
האדם המודרני שחי בתוך תרבות הצריכה. אז מסתבר שגם סיפור
קיטשי-מלודרמטי כביכול עם קצת דמעות וסיפור קשה יכול לספק אדם
בעל נפש צרכנית נטו, אבל פחות מודעת לעצמה ומחזיקה מעצמה עאלק
נפש מתוחכמת-רגישה-מבינה-וכו'.

 ובואו נעלה עוד מעלה לפיסקה הראשונה, שהיא גם תוצר מובהק של
תרבות צריכה שכביכול לא מגיעה לרבדים כאלה. ואם נסתכל יותר
עמוק נבין שזה בולשיט מאונפף ושטחי ורק נפש צרכנית מתחכמת
ממוצעת תבלע את זה בתור "מפלט" מהרדידות הרגילה.

 תרבות הצריכה איננה אלא תהליך של מודעות עצמית וירידה לעומק
עצביו, מאוייו, רצונותיו ותחושתיו של האדם הממוצע. חזרה לרמת
הצייד הקדמון, שאיפה מודעת או לא למקורות, זהה לאופנות החזרה
ללאום, לדת ולאומנות האתנית-פשוטה על סוגיה. נסיגה כביכול,
שבאה לאפשר סיפוק מהיר לאדם הממוצע, כלומר נוחות ברמה גבוהה
יותר, כלומר קידמה. אך לא קידמה שלא באה במטרה לכבוש או לדעת
או להשיג דברים נשגבים אלא מטרה ברורה, מודעת או לא, לעשות את
הדברים יותר נוחים, יותר מהירים ויותר קולעים למטרה ובכך
מאפשרים מיצוי עצביו, מאוייו, רצונותיו ותחושותיו של האדם
בצורה מקסימלית. יצר ההישרדות של הצייד הקדמון התפתח לרמה
שמטרתו היא נוחות. מעל יצר ההישרדות, שעליה אין איום ממשי,
נבנה יצר הנוחות, שיצר את הדת, הטכנולוגיה, האמנות, הקולינריות
והמדיה.

 טורים טורים של אנשי זאב עומדים מחפשים מכאוב להשביע צריבת
המעי הגס עד מאוד בשעות אלו של הלילה. קושי בליהוק הביא את
אהוד נחמני לעמוד בתוך שיח פטל מוקרם ולעשות קולות של סמי
טריילר מדומם. חריצי חלונות המתכת שוברים את האור בצורה בה
העשן המיתמר נראה כאילו יש לו חיים משל עצמו. וכי אין לה
לרכיכת הים יכולת ביטוי בגלל דעות קדומות או בשל התפתחות
אבולוציונית לקויה? קושי במתארי הכאוס מונע מהממבה הירוקה
להשתחל על פי חריצי האדמה. וגם אם מצויים אנו בקצוות שונים של
הקוסמוס נצטרך עזרה או רגש לעזור אך ורק לסיפוק רגש השייכות או
האבירות או שאין כאלו רגשות ואי אפשר לחלק את זה ככה בכלל ומי
שמתיימר לא מבין דבר וחצי דבר באסטרונומיה או בתורת הקוונטים
או בביולוגיה תאית ואין לנו על מי לסמוך אלא אבינו שבשמיים.

וזרח השמש ושקע השמש כל הנחלים זורמים לים ועולם כמנהגו נוהג
ואין גואל לציון ואין לכידות מחשבתית או ניסיון לשכזו ואין אנו
אלא כעיוורים המגששים בעולם שכולו חושך ורהיטים כדי להתנגש בהם
ואין אבינו שבשמניים אלא אב מובטל אשמאי זקן שמאס בחיי ההוללות
וזיונים עם קרובי משפחה מכל המינים כי יצאו לו ילדים עם מומים
כגון העיוורון והוא רק שותה שיבאס והופך כורסאות כל היום.