היו לי רק שני חורים בגב והרוח הקרה הזאת שיש פה תמיד חירפנה
אותי לחלוטין. תמיד הרגשתי שאני אחטוף איזה דלקת ריאות או משהו
אבל למזלי זה עדיין לא קרה.
כשלכולם היו כבר כנפיים,אני עוד תפסתי אוטובוסים וזה עיצבן
אותי כל עניין הכרטיסיות האלה.
הסתכלתי מבעד לחלון בשתיקה צורמת ובתוכי ידעתי שמגיעות לי
כנפיים...ושאני לא שונה מאף אחד במקום הזה ,אבל מה לעשות,
בשביל כנפיים צריך רשיון.
אבל מי ראה מלאך בלי כנפיים?!? מי שמע על דבר כזה?
אני יודע שמתוך רחמים הציעו לי את הדיל ההוא לכנף אחת ובלון
עזר אז ויתרתי. מה אני צריך רחמים...
זה היה רעיון מגוחך לגמרי...מי בכלל חשב עליו. אם אין שתיים
אין בכלל.

אני יושב כל יום על הענן הזה פה ליד תחנת האוטובוס ובוהה
לשמיים. לראות את כולם ניידים כל כך עם הכנפיים שלהם בעוד שאני
צריך כל פעם לבוא לפקיד הקבלה השמן ההוא עם החיוך הדבילי ולבקש
כרטיסיה.
אפילו שבגן עדן האוטובוסים זה חינם והכרטיסיה אותו דבר, זה
עדיין מעצבן בטירוף.

אני זוכר שישבתי באוטובוס לפני כמה זמן והתישב מאחור איזה איש
זקן אחד שלא היו לו כנפיים. והמבט שלו היה זגוגי וממורמר בדיוק
כמו שלי...רק שהוא היה זקן. ואז בתחנה הלפני אחרונה הוא התרומם
בקושי מהמושב והחזיק בידיו העייפות זוג כנפיים ניידות ירד
מהאוטובוס לבש ועף משם.
זה שיגע אותי,זה חירפן אותי,זה הרס אותי אבל לא אמרתי
מילה,לקנאה אין מקום בגן עדן.
ככה אמר לי המלאך גבריאל בכניסה לגן-עדן ביום שדרס אותי נהג
המונית ההוא. אני עדיין דיי בטוח שבאותו יום היו אמורים להגיד
לי שנכשלתי בטסט לרישיון נהיגה. בחיאת איזה נהגים עקומים יש שם
למטה... שיסעו קצת באוטובוס ואז אולי השקפת העולם שלהם תשתנה.