אני מעוניין מאד אם זה לא קשה, אם זה לא יותר מידי מטריח. ואני
יודע שבינינו אין צורך בחשבונות כאלו. אנחנו כבר מעבר
לחשבונות. בינינו נוצר משהו שיש בו כבר קצת מעבר. קצת יותר
מסתם נימוס או קורקטיות. אנחנו כבר בשלב אחר. הנה אתה כבר יכול
לקרוא לי בשמי הפרטי זה לא מפריע לי. להפך זה מתאים לי יותר.
אני מרגיש קרבה בינינו  כזו שכבר מאפשרת איכשהו לוותר על
גינונים והליכות. שבינינו זה איכשהו כבר לא מתאים. משהו נוצר
בינינו, אולי קטן ובלתי מוגדר. אולי  רק התחלה, משהו קטן
שעכשיו מתחיל ונובט, ויוצר משהו. אצלי, אולי גם אצלך? משהו
נוצר בינינו, אנחנו שותפים למשהו, לאיזו יצירה, יצירה מתוך
שנינו, מתוך הקשר. אני קצת נסחף אולי, קצת מקדים את המאוחר,
אבל אם תרשה לי ולא אכפת לך, אומר - הקשר אולי... לא, אולי לא
ממש קשר אלא מפגש, או אולי לא מפגש, אלא הכרות ואולי גם זה לא,
אלא מסתבר שבעצם לשנינו יש סתם כך משהו משותף. משהו בינינו.
אולי לא ממש משותף, אולי קצת כמו קווים מקבילים, או נגיד
ששנינו מתישהו או איפשהו - וזה אולי לא נראה, לא ממש מורגש,
יש איזה  מין ניצוץ או שריד, בדל של משהו - גץ - רשף - רמץ,
אולי רק זכר של משהו, משהו שפעם קישר בינינו, או יקשר בינינו.
ואולי לא. אולי זה נדמה לי. אולי זה רק אצלי, בראש, בדמיון.
אולי לא נכון. אולי גם לא מתאים - אולי אף פעם לא יקרה  ולא
קרה. ואין סיכוי, וגם לא היה. אז אין  כל-כך צורך. אל תטרח.
ושיהיו חשבונות. אני אסתדר גם כך. תודה... תודה...